הכו ביהודים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 946
הכו ביהודים
היהודי כשעיר לעזאזל
לפני מספר ימים פשטה בציבור שמועה שלפיה ערכה לאחרונה ממשלת סוריה ישיבה שבה עסקה בשאלה האם לפתוח במלחמה נגד ישראל. העובדה שרק ימים מספר לפני כן עשו אזרחים סוריים, בעידוד השלטון הסורי, את דרכם אל גבול ישראל במטרה לעבור אותו במסגרת מחאות ה"נאכבה" וה"נאכסה", מהווה איור וחיזוק עובדתי לרעיון זה.
אם נשאל מה הענין שיכול להיות לסוריה במלחמה נגד ישראל, התשובה האפשרית לשאלה זו תהיה בזיהוי המשאב החסר לממשל הסורי, אשר נחוץ לו כל כך בימים אלה לצורך המשך שלטונו: היהודים.
כי מזה שנים רבות מהווה בסוריה מדינת ישראל את השעיר לעזאזל המסורתי המושלם, המאפשר להאשימו בכל עוולה קיימת ובכל סבל של העם הסורי – וברור שעם עליית המחאה הפנימית בסוריה היה פוגרום מסורתי ביהודים מסייע לשלטון "לשחרר את הלחץ" של ההמון המופנה היום כנגד המשטר.
הנוסחה שלפיה משסים את ההמון ביהודי, הידועה בעולם הערבי במלים "אודרוב אל יאהוד!" היא עתיקת יומין ומקורותיה, שמקדימים את העולם הערבי, קיימים עוד מימי הולדת הנצרות, שרדפה את היהודי שנים רבות לפני שקם האיסלם. ההשתלחות נגד היהודים בעולם הנוצרי לא רק הוקיעה אותם כאלה שצלבו את משיחה אלא אף האשימה אותם בדיכוי כללי של האנושות, כפי שהגיע הדבר לשיאו בתקופת המשטר הנאצי.
הנאצים הביאו את רדיפת היהודים לשיא כשהוקיעו את היהודים לא על יסוד דתי אלא באמצעות האשמתם בשליטה כלל-עולמית באמצעות טכניקה של "הפרד ומשול" שאותה הפעיל, לדבריהם, העם היהודי כדי למשול בעולם. הגרסה העדכנית של האשמת היהודים בנסיון לפגוע באנושות מתרחש בימינו במזרח התיכון, כאשר הם מואשמים בנסיון לעורר ...מלחמות דת.
דבר זה מתבטא בכך שאילן גרפל הישראלי, שנעצר לפני ימים מספר במצרים, הואשם על ידי המצרים בנסיון לסכסך בין האחים המוסלמים והנוצרים הקופטיים כחלק ממזימה להביא לחיכוך בין ארגונים דתיים במדינה. ויומיים לאחר מכן, בעוד גורמים מדיניים בישראל מנסים להזים את הדברים ומציגים אותם כ"הזויים", האשים סגן ראש ממשלת מצרים את ישראל בגרימת סכסוך בין הדתות והעלה חשד שאולי אף ארה"ב מסייעת לישראל במזימה זו.
אם היו הדברים מושמעים על ידי בני אדם יחידים, פרטיים, היה מקום לחשוד בהיותם שונאי ישראל, חולים או טפשים. אך מעבר לשגעון הרדיפה הברור, המשולב בפרגמטיזם פוליטי, שמבטאים דברים אלה, שומה עלינו להבין שאנשי מדינה בכירים כאלה לא היו מוצאים לנכון להשמיע רעיונות מסוג זה אם לא היו יודעים שיש להם אוזן קשבת בארצם – שלא לדבר על צינורות אמצעי תקשורת שידאגו להעביר את הבשורה בהתלהבות וללא חשש מתביעה או האשמה בסיוע להוצאת דיבה . ולא ניתן להימנע מלראות דמיון ברור בין מגמות מצריות אלה לבין הצורך הפוליטי הסורי בהוקעת והכאת היהודי על יסוד היותו השעיר לעזאזל המושלם.