כמה עולה היום יהודי?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 819
כמה עולה היום יהודי?
על שוק העבדים העתיק שנפתח מחדש
ספר הספרים הוא הראשון שדיווח לאנושות על השפלתו של עם שלם למצב של עבדות בשירותו של עם אחר. אוכלוסיות העבדים של הדיקטטורות הרבות הקיימות בימינו, החל ממדינות ערב, המשך בארצות העולם השלישי וכלה בעריצויות דרום-אמריקה, העולם הקומוניסטי והמזרח-אירופאי, הן עובדות המראות כי שיעבוד ממשיך להתקיים גם בימינו בעולם. למעשה, הגרסאות המגוונות השונות שקיימות בימינו למדינות שלמות שמציעות לעולם את עמל נתיניהן כ"כוח עבודה זול" אינן אלא גרסאות עדכניות של אותו שיעבוד לא מוסרי. כזהו גם מצב השיעבוד הכלל עולמי של עמים שלמים לעמים אחרים.
מצב של עבדות איננו תמיד לא מוסרי; בימינו מקובלת עבדות כשלילית אך בעולם העתיק מושג העבדות ומצב של עבדות לא היו שליליים בהכרח. אף כי עבדות מציינת כל מצב שבו פרי עבודתו של אדם מופקע ממנו לצרכי בני אדם אחרים, יכול הדבר להוות חלק ממבנה חברתי כלכלי, המבוסס על הסכמה. במיוחד בימינו, כאשר את מה שבני אדם מייצרים בקצהו האחד של העולם הם יכולים למכור בקצהו השני, כדי לבסס מצב של עבדות אין צורך בהכרח בשיעבוד המבוסס על כבלי ברזל, מרתפי עינויים או מכלאות אבן. די בכך שהעבד נכפה לפעול נגד רצונו באמצעים של איום מקומי פסיכולוגי באופיו.
מדינות עבדים בעולם העתיק
למדינת עבדים בת זמננו די במערכת חוק דרקונית אשר תוציא מידי העמלים את השליטה בתוצריהם ולא תאפשר להם חירות אנושית. שוק העבדים של ימינו מאפשר לרודי העבדים של זמננו, מתוך הסתמכות על טכנולוגיה מתוחכמת ותוך הסתתרות מאחורי תעמולה מתאימה, לנצל בני אדם בדרכים המנוגדות לבחירתם והפוגעות בזכותם לחופש. למשל, המיסוי הקיים בימינו, המקובל בארצות התרבות כדרך לגיטימית לכיסוי הוצאות הממשל, אינו תמיד כזה: לעתים הוא מהווה – במיוחד אם הוא מופעל על ידי שלטון לא מוסרי – אמצעי לביזה, לשוד ולכפיה לא מוסריים.
כאמור לעיל, בעולם העתיק, שבו לא התקיימו בתי סוהר כבימינו, היה לעבד, לעתים קרובות, מעמד מקובל של שכיר הפועל במסגרת חוזה (מצב שמונצח גם בחוקי היהדות), אשר נעשה לעבד מבחירתו, מתוך רצונו לשלם חוב או מטרה אישית אחרת. אך העבדות היהודית לא היתה צורת העבדות האופיינית של העולם העתיק ובשל היותה של העבדות חלק כה חשוב מן התשתית הכלכלית של תרבויות העבר, היה הדבר בעוכריהן. בתרבויות מצרים, בבל ופרס לא קמו עוררין עקרוניים על גיוס כפייתי ולא צודק של עבדים – וסביר שזו הסיבה העיקרית לכך שחברות העבדים אלה של העולם העתיק, אשר העבדות הלא-מוסרית היתה חלק כה חיוני במבנה משטרן, נעלמו מן העולם.
המעצמות של יוון ורומא, אשר הפכו לאימפריות שחלשו בעבר על כל העולם התרבותי, הצליחו לכבוש את המקומות שעליהן חלשו מצרים ותרבויות ארם-נהריים העתיקות – אך אף הן התדרדרו, בסופו של דבר, למצב שבו נפלה התרבות האנושית כולה לתהום ימי הביניים. בתקופות השיא שלהם, היוו אימפריות אלה מכלולים כלכליים חובקי עולם שהגיעו "מהודו ועד כוש" (או, במונחים מודרניים, מאפריקה ועד אסיה). אלה נתבססו רבות על העסקת עבדים אשר סופקו על ידי מנגנונים מיומנים של סחר עבדים. מנגנונים אלה של העולם העתיק, אשר הקיפו את כל העולם התרבותי העתיק, נסתייעו בשווקי עבדים אשר שינעו עבדים לכל דורש. העבדים הגיעו בחלקם ממחוזות חוץ-תרבותיים (כמו האזורים שהם מקור העמים הסלאביים (שעצם שמם זה ביטא את תפיסת מהותם על ידי משעבדיהם) או ממחוזות תוך-אימפריאליים שבהם התקיימה התנגדות לשליטה הזרה.
העבדות היהודית
לאחר שביססו את אחיזתן האימפריאלית, נפלו רובן ככולן של אומות העולם העתיק בקלות יחסית ברשתן של השלטון הזר שהגיח מיוון ואחר כך מרומא, בעיקר בשל הרושם ששלטון זה ייצג שידרוג ניהולי שהשתלם לנשלטים. גם בישראל העתיקה קיבלו עליהם היהודים בהסכמה לשלם למנהלה יוונית על שירותיה כל עוד לא איימה זו על ערכים יהודיים דתיים עקרוניים. אך לאחר "ירח הדבש", כשהסתבכו מערכות היחסים בין היהודים ליוונים ואחר כך עם הרומאים, היו היהודים לאחת מהארצות היחידות של העולם העתיק שבניה לא היו מוכנים לעול שהטיל עליהם השלטון היווני ואחר כך הרומאי.
כתוצאה מכך התחוללו בישראל מרידות בשלטון הזר, אשר הצריכו את השלטון היווני ואחר כך את האימפריה הרומאית לשגר לארץ ישראל כוחות דיכוי עצומים בגדלם כדי להשתלט על המצב. למעשה, ישראל הפכה למוקד התנגדות כה עקרוני לשליט העולמי דאז, עד שהרומאים ראו בדיכוי המרד היהודי הכרח פוליטי למטרת שמירה על כלל האימפריה. הדבר הוביל לכך שהמלחמות התכופות בין העם היהודי לכובשיו הפכו את היהודי לאחד מהעבדים המבוקשים ביותר בארצות הכבושות ואת מלכות ישראל לאחד ממקורות העבדים המרכזיים של העולם העתיק.
בעולם שבו היה השימוש בעבדים רווח כדבר של יום ביומו היתה, למעשה, מכירת שבויים יהודיים אחת מהדרכים הראשיות שבאמצעותן קיוו היוונים לכסות את הוצאות המלחמה הכבדות שלהם נגד היהודים. כשהשמיד יהודה המכבי את הגייסות היווניים שהגיעו לארץ ישראל, רשמה האימפריה היוונית-סלווקית לא רק הפסד איסטרטגי גדול אלא גם הפסד כלכלי חמור ביותר, שכן אל הלגיונות היווניים שנשלחו נגד היהודים הצטרפו קבוצות גדולות של סוחרי עבדים אשר ציפו לרכוש מידי הצבא היווני המנצח שבויים יהודיים, שזכו כבר אז למחיר גבוה בשווקי העבדים של העולם העתיק. למותר לציין כי סוחרים אלה נתאכזבו קשות כאשר נחלו היוונים מפלה קשה מידי המכבים. אכזבתם הקשה נבעה גם מן העובדה שציפו לרכוש יהודיים, שהיו בעלי ערך גבוה בשווקי העבדים של העבר.
הסיבה שבגלל זכה כבר אז העבד היהודי ל"שם טוב" בשווקי העבדים היתה קשורה לעובדה שהיה בעל כישורים גבוהים יחסית לבני תקופתו. השכלתו, שכללה ידיעת קרוא וכתוב, הפכה אותו למועמד למשרות ניהוליות וחינוכיות גבוהות באחוזות האצולה של העולם העתיק ופעמים רבות הביאה נוכחותו של עבד יהודי לשדרוג מעמדו של בעליו מבחינה תרבותית וכלכלית גם יחד.
רמתו הגבוהה של היהודי מבחינת יכולתו לשלוט בסביבתו מבחינה כלכלית יצרה מצב שכבר כאשר האימפריה הרומאית הגיעה לשיא שליטתה בעולם העתיק, הושלם שיעבודו של היהודי לטובתה באמצעות מיסוי ואמצעי שליטה מרחוק. למעשה, עוד הרבה לפני המרד היהודי נגד הרומאים כבר איבדה מלכות ישראל את עצמאותה המדינית בשל היותה כפופה לצוויהם של סוכני הרומאים, שחלק מהם הציגו עצמם כמנהיגי העם היהודי בארצו.
ערכו של העבד היהודי
ערכו הגבוה של העבד היהודי נשמר בעינו במחוזות שונים עלי אדמות גם לאורך שנים רבות לאחר שמלכות ישראל העתיקה הפסיקה להתקיים. בשנות גלותו הרבות הוכרו כשרונותיהם של בני העם היהודי על ידי שליטיו כשווי-ערך כלכליים. הכרה זו בשוויו של היהודי הפכה גם לעובדה שנודעה מחוץ לגבולות התרבות הממוסדת יחסית; לאורך ההסטוריה האנושית היו תקופות ארוכות שבהן תקפו את אירופה שבטים פראיים ועמי תרבות זרה שרבים מהם ביססו את כלכלתם על שוד. אלה היו נוהגים להעמיד את שבויהם למכירה, כשהם רואים כאחת מההכנסות העיקריות של מלחמותיהם את פדיון השבויים. למותר לציין כי העובדה שפדיון השבויים היא מצווה יהודית חיזקה בין עמים מסוג זה את ההכרה בכך שאין כמו שבוי יהודי להבטחת רווח נאה למחזיקים בו.
מעמדו של היהודי כערך עובר לסוחר הלך ונתפשט עם התקדמותה של התרבות בעולם כולו – לטוב ולרע. עם התפתחותה של התרבות האנושית וביחס ישר לגדילת יסודות העושק שבקרבה, היה זה אך טבעי שניצולו של היהודי היה לאחד מאבני היסוד של המבנה התרבותי הכללי, אשר הוסכם על רבים מבניה. אלה מביניהם, שזיהו את הקשר בין תכונותיו של היהודי להבנה כלכלית, למסחר, לשפע ותקשורת כלל-אנושית, ידעו איך לנצלו לתועלתם אך לא תמיד ראו את היהודי כגורם חיובי מבחינה מוסרית.
למעשה, היוותה יכולתו הטובה של העבד היהודי בו בזמן מה שמחד הגן עליו כעל נכס בעל ערך אך מאידך גם מה שגרם לבעליו לחשוש שמא ירכוש כוח גדול מדי. מתח קוטבי זה יצר כלפיו יחס של "כבדהו וחשדהו" כללי, אשר מחד הוביל אותו לתפקד כגורם משמעותי במרכזי השפעה פוליטיים וכלכליים בתרבות הכללית אך מאידך גם להיות קרבן להתעללויות רבות תוך האשמות נגדו בפשעים רבים מתוך נסיון לדכאו.
את שרשיו של יחס כפול זה כלפי היהודים, ניתן למצוא כבר בימי מלכות ישראל העתיקה, שבה, מסיבות של מאבקי שליטה פנימיים בישות הפוליטית-כלכלית של אגן הים התיכון, שבו היה למלכות ישראל מקום מרכזי, הסיתו אוהדי יוון נגד היהודים, שאותם הציגו כמתנגדים פוליטיים לשלטון היווני. האשמה אחרונה זו לא היתה חסרת יסוד מאחר והיהודים התנגדו לנסיונותיהם של חלק ממלכי יוון לפגוע בדתם ואף יצרו, לצורך זה, קשרים עם האימפריה הרומאית המתפתחת.
הקשר בין היהודים לרומאים, שנמשך תקופה ארוכה, היה מה שהביא, בסופו של דבר, להרס ממלכת ישראל. אך הרבה לפני כן מצאו הרומאים איך לנצל את היכולת הכלכלית היהודית לטובתם באמצעות סוכני ממשל שפעלו על פי מצוותיהם. למעשה, שיתוף הפעולה היהודי-רומאי, שהיה שנוי במחלוקת גם מנקודת מבט יהודית, הונצח בכתבי הקודש הנוצריים - והיתה זו הנצרות, במיוחד, אשר הביאה לכך שהיהודי ישועבד, לאחר שדאגה להוקעתו המוסרית. כך, בד בבד עם עליית מחירו של העבד היהודי בבורסת העבדים העולמית, דוכא מעמדו גם מבחינה דתית ולאומית, כאשר אנשי הכנסיה ואנשי המסגדים בעקבותיהם מגלים כי יש ליהודי המדוכא ערך גבוה לא פחות בשוק הפוליטי הדתי מאשר לאיש היהודי המקצועי בתחומים כמו כלכלה, רפואה או מנהל.
לפיכך, ביחד עם ההתעללות המתמדת על יסוד דתי שממנו סבלו היהודים דורות על גבי דורות במיוחד מנוצרים ואחר כך ממוסלמים, הלכה וגאתה בין צוררים אלה של היהדות ההכרה בהיותן של הקהילות היהודיות, למעשה, בגדר בני ערובה נושאי רווחים.
הקהילה היהודית כנכס טבע
במשך למעלה מאלף שנים שכללו אויבי היהדות שיטות ניצול שונות ומגוונות של העם היהודי השבוי בתחומיהם, החל מניצול פוליטי-דתי גס דרך שיסוי, פרעות ורדיפה וכלה בניצול כלכלי. זה האחרון התבטא בדרך כלל במיסויים של היהודים וביניקת משאביהם – ולעתים מזומנות, אם וכאשר היה השליט המקומי קצר רוח ובעל "צרכים דחופים", היה הוא סוחט את ה"יהודים שלו" באופן ישיר על ידי לקיחת חלק מהם כבני ערובה. כאמור לעיל, לאפשרות ניצולם של היהודים על ידי שליטיהם הוסיפה החזקתם של בני העם היהודי בערך הערבות ההדדית, אשר הביאו אותם להתגייס לטובת בני עמם כמעט בכל מצב שבו היו אלה נתונים בצרה. עם זאת, היו בהיסטוריה כאובה זו גם מקרים נדירים, שבהם היה סכום הכופר שנתבע כה גדול, שהאסירים עצמם לא היו מוכנים להיפדות משביים כדי שלא יהווה שחרורם עול על הקהילה כולה.
כך, למעשה, הפך העם היהודי לנכס כלכלי קבוע ולאחד הערכים התרבותיים המוסכמים הכללים באירופה במשך מאות רבות. במשך כל הזמן הזה דאג כל מנהיג מקומי דאז, על פי צרכיו והבנתו המיוחדים, להתייחס אל היהודים שבארצו כאל נכס טבעי לכל דבר, כמו היערות, הנהרות והתבואה שבתחומו. הדבר נמשך שנים רבות והביא לכך שגם במרחק של דורות רבים מן העולם העתיק המשיכו היהודים לתפקד כבני ערובה לכל דבר, ונזקקו לתשלומים קבועים שהושתו עליהם בדרכים שונות כדי לפדות את עצמם באופן מחזורי מידי שוביהם. שליטיהם הנוצרים והמוסלמים של הקהילות היהודיות היו רואות את היהודים כרכושם וקובעים במשך מאות בשנים את המדיניות שבה ינצלו את היהודים שבארצותיהם בצורה המתאימה להם ביותר, פוליטית וכלכלית כאחד. אף כי הרבה התרחש באנושות באלף השנים האחרונות, המשיכו היהודים להיתפש כנכסים בעלי ערך מיוחד על ידי העומדים בראש העולם מבחינה פוליטית ואלה המשיכו, בדרכים שונות, לנצל את כושר הפעולה היהודי לצרכיהם.
היהודי כנכס בעולם החדש
כמו בכל הנוגע לניצול משאבי טבע, היה השליט המקומי של היהודים במערב מתואם בנושא זה עם כלל שותפיו ביבשת, שכולם דאגו להפיק רווח מתמיד מבני הקהילה היהודית שבארצותיהם. בשל היות היחס המקומי אל היהודי מבוסס על ההשקפה הנוצרית, היו אנשי הדת בין קובעי המחיר לגבי ערך היהודי המקומי בעצם פסיקתם לגבי סמכויות השלטון המקומי בגינו. במשך הדורות הרבים שחלפו תוך ניצול שגרתי זה של היהודים, הפך היחס ליהודי לחלק מובנה במדיניות ההתפשטות הכללית של ההשפעה האירופאית בעולם, גם כאשר הביא המערב את העולם כולו להסכים לערכיו.
בתהליך מעבר שעשה העולם במאתיים השנים האחרונות הפכה כלכלת העולם למערכת שלמה של כלים שלובים, שבה כל בני האדם בעולם, בין אם מדובר באזרחים של מדינות חופשיות יחסית ובין אם מדובר בנתיניהן של מדינות עבדים, אינם אלא מרכיבים של מנגנון עבודה כלל-עולמי. מערכת הכלכלה העולמית של ימינו עדיין כוללת מרכיב משמעותי של עבודת עבדים לא-מוסרית, כזו המבוססת על כפיה ופגיעה בזכויות האדם, אך בשל הטכנולוגיה המתוחכמת של העולם החדש, מוסתר השיעבוד של ימינו מעין רואים באמצעות תעמולה פוליטית. זו, המשתמשת בסיסמאות נבובות כדי להסתיר את מגמותיה האמיתיות במעטה של צדקנות ושירות לכלל ציבור האזרחים, מאפשרת למדינות רבות לנצל את אזרחיהן – ובמקרים מיוחדים למכור את עבודת נתיניהן בשוק העבדים הכלל-עולמי מבלי להצטרך שנות את מקום מגוריהם.
כשהתפשטה השפעתן הפוליטית והכלכלית של מדינות המערב על פני העולם, המשיך היחס שקיבלו היהודים מן העולם הנוצרי להיות, למעשה, אותו יחס דואלי יסודי שיסודותיו הונחו על ידי התרבות הנוצרית לפני למעלה מאלף שנה: מחד, יחס של הערכה אובייקטיבית (ואפילו הערצה נסתרת) כלפי תכונותיו ויכולותיו של העם היהודי, אך מאידך גילויים של דחייה והוקעה מוסריים כלפי מאפיינים אחרים שלו, כשחלק גדול מאלה האחרונים הם תוצר של השפעה רעיונית בלתי מבוססת, שמקורה במוסר הנוצרי.
למעשה, מאז שנחרבה ממלכת ישראל העתיקה ועד לתחילת המאה העשרים, הצליח שילוב של הוקעה מוסרית מחד וניצול כלכלי מאידך להביא לכך שערכם של היהודים בשוק העבדים העולמי יעבור תנודות מיוחדות במינן. ה"ספקולנטים" של בורסת העבדים העולמית הפעילו טכניקות מיוחדות של תמרון רעיוני כדי להביא מחד לכך שניתן יהיה לנצל את היהודי ככוח עבודה זול ומאידך לשמור את מחירו בשוק נמוך. הדבר נעשה ביעילות גבוהה יותר כאשר התעטפה התעמולה הנוצרית האנטישמית המסורתית באדרת מודרנית של סוציאליזם אנטי-קפיטליסטי.
השיעבוד הרעיוני של היהודי
מאמצע המאה התשע-עשרה, כשהוא לבוש באדרת הסוציאליזם, הצליח המוסר הנוצרי העתיק להציג את היהדות כלפי העולם כקפיטליזם "נצלני". הסוציאליזם הוסיף חטא על פשע כשבדומה לנצרות הציג עצמו כיורשה המוסרי של היהדות וכמגינם של פועלי העולם. יתכן והצגה זו של היהודי כסכנה לשלום העולם היא שהועילה למכונת הסוציאליזם הלאומי הגרמני של היטלר לדרוס ביעילות חלק גדול מהעם היהודי ולמנגנון הסוציאליסטי הבולשביקי לדכא את היהדות בגבולות רוסיה הסטליניסטית. אך גם עם היעלמותם של דיקטטורים אלה נותר על עמדו ללא פגע כמעט הטיעון האנטי-יהודי, אשר ביחד עם הכירו ביכולתו הרבה של הגניוס היהודי, רואה את היהדות כנושא מזימה אפל, הפועל מאחורי הקלעים כדי לתמרן את האנושות כולה למטרותיו.
ראיית היהדות, ברוח הסוציאליזם, כגורם לא מוסרי, כבשה גם יהודים רבים; הדבר הביא לשניים: לכך שבשורות המהפכות האלימות של הקומוניזם פעלו יהודים רבים ולכך שהערבות היהודית הכלל-עולמית נחלשה. היחלשות זו של הקשר שבין חלקי היהדות במיוחד במאה השנים האחרונות אפשר לשליטי העולם החדשים לנצל בצורה טובה יותר את בני הקהילות היהודיות לטובת עניניהם שלהם. בדור האחרון במיוחד ניתן לראות סימנים פוליטיים רבים לכך שהטיעון המציג את היהודי העולמי כמקור הכמעט בלעדי לבעיות העולם, נקלט בתודעת רבים בעולם, החל מאויביה הדתיים והפוליטיים של ישראל והיהדות וכלה בכוחות רעיוניים מן השמאל, הרואים במדינת ישראל ביטוי לאי מוסריות מעשית, היוצרת חלק מהבעיה הפוליטית הכלל-עולמית.
מהלכים רעיוניים ופוליטיים אלה, שחלק מהם השפיעו אף על הקהילה היהודית, הביאו לירידת ערכו של היהודי בשוק העולמי וגם, כאמור לעיל, לשבירת תחושת האחדות והערבות ההדדית של הקהילה היהודית העולמית. הדבר הביא לכך שכאשר הוצעו למכירה, במאה שעברה, המוני פליטים יהודיים על ידי הנאצים, לא נמצאו להם קונים אף מבני הקהילות היהודיות העשירות באמריקה, אשר, שלא כבדורות שעברו, לא ראו את עצמם מחויבים למצוות פדיון שבויים באותה עוצמה של ערבות הדדית שהיתה לאבותיהם - ומה שתרם באופן חריף לכך היה עלייתה של תחושת מחויבות לאדון חדש.
היהודי כעבד בעולם החדש
חולשת תחושת הערבות ההדדית של היהודי החדש לא התרחשה בחלל ריק, אלא הושפעה על ידי גורמים מטעים שפעלו בתנאי שיעבוד חדשים ומתוחכמים, שנוצרו בארץ ישראל שאחרי שואת מלחמת העולם השניה. קודם כל, הוטעו אנשי הקהילות היהודיות באמריקה להאמין שמקימיה של מדינת ישראל מייצגים את הערבות היהודית הכלל-עולמית, אך אלה בחרו להצהיר על נאמנותם למדינות המערב ובמיוחד לארה"ב.
דבר זה סגר מעגל עתיק והכפיף את היהודים בישראל למרכז השלטון המערבי העולמי, בדומה למה שקרה כאשר, מטעמים פוליטיים, בחרו בני מלכות ישראל העתיקה לכרות ברית עם האימפריה הרומאית, מה שהיה לתחילתו של תהליך שהביא, בסופו של דבר, את העם היהודי לאבד את אחיזתו בארץ ישראל ולצאת לגלות ממושכת. מה שרוב היהודים בימינו אינם מודעים אליו הוא שגם בימינו, כמו בתקופת האימפריה הרומאית, מונהג עם ישראל בארצו על ידי משרתיה של מעצמת העל העכשווית, הכופים עליה לציית להם. זוהי, למעשה, גם הסכנה הנשקפת לעם היהודי בישראל של היום מבני בריתה במערב בכלל ובאמריקה בפרט.
כדי להבין את הסכנה הנשקפת היום מהברית הקיימת בין ישראל והמערב כדאי לזכור שמה שהכניע את מחויבות בני הקהילה היהודית באמריקה לאחיהם הלכודים במכונת ההשמדה באירופה היה תחושת מחויבות סותרת לאדונים חדשים – הרעיון שאם יסייעו לבני עמם היהודים באירופה יהווה הדבר פגיעה במאמץ המלחמתי של בנות הברית נגד הנאצים. אין כמו יחס זה של העדפת הקהילה היהודית את העומדים בראש מדינות הברית במלחמה האנטי-נאצית על פני אחיהם הנמצאים בסכנת השמדה כדי להעיד על מידת מודעותם של היהודים בארצות המערב בכלל ובאמריקה בפרט להמשכיות מעמדם העבדותי גם ב"עולם החדש", כעבדים לעם אחר.
זרעי שיעבודו של היהודי לטובת אדוני העולם החדשים הוטמנו בקרקע עוד לפני הקמת מדינת ישראל. למעשה, חברו גורמים כמו מדיניות מחלקת המדינה של ארה"ב והחלטת האו"ם, אשר "העניקה" ליהודים מעמד של מדינה בישראל, כדי להגביר את מודעותו של האזרח הישראלי להיותו במעמד של בן חסות, שכמו בימי השליטה הרומאית, שומה עליו לציית ל"הוראות מגבוה" אם וכאשר הוא נדרש לציית להן. כך נוצר במחצית השניה של המאה העשרים מחנה שבויים במזרח התיכון, שבאמצעותו מנוצלים מאמצי שרידי העם היהודי לטובת שליטיו באמריקה ואירופה. להכרה בעליונותו של השליט על העבד היהודי חברה השקפתם של מקימי המדינה החדשה בארץ ישראל. אלה, מתוך אי הבנתם את ייחודו של העם היהודי, הצהירו בדרכים שונות על הסכמתם לשלטון הזר ועל נאמנותם כלפיו. בכך תרמו במידה רבה להשבת הגלגל ההיסטורי אחורה ולהחזרת היהודי, כעבד, אל שוק העבדים העולמי.
מנקודת מבטה של אימפריה כלל-עולמית, עבדיה הם כל העמים הסרים למרותה. כשמדובר בעם היהודי, אין זה משנה לארה"ב של היום אם מדובר בבני הקהילה היהודית החיים בה או באלה החיים במדינת ישראל – כל עוד הם פועלים במסגרת המדיניות הכללית שמותווית על ידה לצורך ניהול העולם. כמו רומא הקיסרית רואה גם ארה"ב של היום חשיבות פוליטית כלל-עולמית בהצגת מדינת ישראל קבל העולם כבת-חסות שלה, הנכללת בתחום השפעתה. כפי שהיה הציות היהודי ערך חשוב לצורך שמירת אחדות האימפריה הרומאית, מהווה היום הציות היהודי-ישראלי נכס יקר במכלול ההיצע של ארה"ב.
מקומו של היהודי בשוק
במחצית המאה האחרונה עלה ערך השוק המציאותי של היהודי ביחס ישר להתקדמות הכלכלה עתידת הידע במערב. היהודים – כאזרחי אירופה, ארה"ב או ישראל – ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות האמנותית, הכלכלית, המדעית והפוליטית הכלל-עולמית. שאלה בעלת אופי פילוסופי קשורה בכך שעובדה ייחודית זו מזוהה לעתים רחוקות על ידי בני העם היהודי בתפוצות או אזרחי ישראל אך לא על ידי אויביו של העם היהודי; אלה, בין אם מדובר בנוצרים, בנאצים או בסוציאליסטים, מצאו תמיד לנכון להשקיע משאבי עתק בנסיון להביא כליה על כוח העבודה שהיהודים מייצגים. בצד חוסר הצלחתם בתחום זה ממשיכים בני העם היהודי, על אף האבידות הקשות שהם סופגים, לכבוש עמדות שליטה בעולם, מה שמעלה את ערכם ואת המאמץ הנעשה לשלוט בהם מבחינה פוליטית.
חשוב לגורמים רבים בעלי ענין מציגים את מדינת ישראל כתלויה בעולם המערבי בכלל ובאמריקה בפרט לצורך קיומה, אך הם אינם מבחינים בין השירותים החשובים והתמיכה שמוסרת ישראל לידי המערב במזרח התיכון לבין התמיכה המגוונת שמקבל המערב מהיהודים – והיום גם מהישראלים – המתגוררים באירופה ובאמריקה, או מגיעים לשם במיוחד כדי לעבוד. ככוח עבודה חזק ויצירתי, התורם לתחומים מתקדמים כמו מחקר ומחשוב, סביר להניח כי הרבה ממה שמקבלים היהודים בישראל מארה"ב מיוצר על ידי יהודים באמריקה, כפי שיישומה של המדיניות האמריקנית בישראל מבוצעת תדיר על ידי יהודים אזרחי ארה"ב. עם זאת, בשל חוסר מודעותם של היהודים החדשים להיותם חלק מהעם היהודי לא עולה נושא זה כלל על הפרק מזווית זו. היהודי של היום – וזה כולל את הישראלי - בשל החזקתו באמונה שהוא אדם חופשי ועצמאי, גם אינו רואה את עצמו כווסל של מדיניות זרה.
זו עובדה שרוב העם היהודי של היום – בישראל ובשאר העולם – כפוף למדיניותה של ארה"ב, הקובעת בהתאם לצרכיה את מחירו. כך, לאחר שלא דובר על כך במפורש למעלה מאלף שנה, נקבע מחדש מחירו של היהודי בשוק הסוחרים בעמלו. על פניו נראית שאלת מחיר זו כמנותקת מהמציאות העכשווית בעיקר בשל ההנחה שאין לרכוש בני אדם בכסף, אך כל מי שמבין שמחיר אינו רק ענין של כסף מבין ששאלת מחירו של יהודי בימינו כלל איננה תיאורטית, במיוחד אם קושרים לנושא את המתרחש גם עם ישראלים.
יום לאחר שנודע כי איש עסקים ישראלי נחטף באפריקה – כנראה למטרת כופר - הובא לידיעת הציבור מידע על מיזם חדש שבו שותפים הטרור האיסלמי וגורמים בוונצואלה, המכשירים את הקרקע לחטיפת תיירים יהודיים לאותה מטרה. העובדה שישראלים ויהודים נתפשים היום כטרף ראוי לשמו בעיני פושעים לא צמחה בחלל ריק. במיוחד בשנים האחרונות היא עודדה על ידי גורמים שונים ומגוונים בישראל ובחו"ל; אחרי המחיר העצום והבלתי סביר ששילמה ישראל בעסקה הלפני אחרונה שלה עם החיזבללה, היה זה ארגון האו"ם שחטא בכך שלא כפה על החיזבללה להשיב לישראל את החיילים שחטף. לכך חברה כמובן שתיקתם הרועמת של כל אויבי ישראל באקדמיה העולמית ביחס לחטיפתו של גלעד שליט על ידי החמאס.
כך או כך, נראה שעל יסוד עקרון ההיצע והביקוש הביאו כל הגורמים שלעיל למיסודו מחדש של השוק הזה, שנראה היה שכבר עבר מן העולם – שוק של ישראלים ויהודים המוצעים למכירה לכל המרבה במחיר – והמועברים מיד פושע אחד למשנהו על יסוד המחשבה כי ניתן להשיג עבורם מחיר גבוה. מי יודע אם מה שקבע סופית את גורלו של רון ארד אינו העובדה שהוא מצא את עצמו מועבר מיד ליד כנכס עובר לסוחר, כאשר כל אחד מרוכשיו מאמין שיש בידו ערך גבוה.
כמה עולה היום יהודי?
אך כאמור לעיל, חיילים שבויים ואזרחים חטופים בודדים הם רק יוצאים מן הכלל המקיף, הקובע את שיעבודו של ציבור שלם לטובת מדינה שלמה. באופן לא מוצהר מתנהלת בעולם הפוליטי תחרות בין-מעצמתית מסביב לשאלה מי יקבע את מחירו העכשווי של היהודי, כאשר, כמו בעולם העתיק, מפעילים שליטי העל סוכנים-מתווכים כדי להבטיח את שליטתם בעם היהודי. כדאי לציין כי סביר שסוכנים אלה, שחלק מהם יהודים, מאמינים כי אף בהשפעתם על היהודים לפעול למען ענינים לא יהודיים הם תורמים לענין היהודי. דבר זה בא לידי ביטוי במיוחד בדור האחרון, שבו פועלים מנהיגים פוליטיים ישראליים ואמריקאים כדי לדחוף את היהודים להתפשר עם אויביהם. אך בכך שהם "מוכרים" את שרידי העצמאות היהודית החדשה בארץ ישראל הם קובעים ערך מופחת ליהודי.
בעולם הפוליטי של היום מהווה החזקתו של אסיר בכלל – ויהודי בפרט – הצהרת כוונות. על רקע השליטה ביהודי כבנכס השייך לארה"ב ניתן להבין את הסיבה לעובדת שמירתו של הממשל האמריקאי על אסיר כמו פולרד במשך שנים כה רבות. למעשה, משמש מאסר מוגזם זה שיעור והצגת תכלית כלל-עולמית של הממשל האמריקני לגבי יחסו ליהודים. בין היתר, נועד הדבר להעביר מסר של חיוב בנאמנות ליהודים אזרחי ארה"ב. על אף ההבדל העקרוני בין המעצמות הגדולות, יש תפקיד דומה להחזקתו במאסר של איל ההון היהודי חודורקובסקי על ידי הממשל הרוסי. גם במקרה זה רואה מעצמת העל חשיבות בהעברת מסר לגבי הגבולות שהיא מניחה לכוח היהודי בתחומה. בשני המקרים הללו, ברור למי שאינו תמים כי המסגרת החוקית-משפטית שבאמצעותה נעשה הדבר איננה אלא הכלי שבו השתמש הממשל להשיג את מטרותיו הפוליטיות.
כאמור לעיל, הענין המשותף שהיה בין מעצמות הענק ההסטוריות – החל ממצרים העתיקה, דרך בבל, יוון ורומא – למעצמות ההווה, היה זיהויו של היהודי, כיחיד או כאומה, כסמל ליכולות פעולה מיוחדות בעלות חשיבות גדולה לקיום העולמי ולמעמדן הן. לאורך ההסטוריה כולה היה מחירו של היהודי, מבחינתן, ערך ראוי לפעולה ולהשקעת משאבים. בהקשר זה ברור שמחיר גבוה של היהודי בשוק הערכים הבין-לאומי, במיוחד אם יתבסס על הערכה חיובית של תרומת היהודי לעולם, תחזק את מעמדו של העם היהודי גם מבחינה כלכלית ופוליטית. אך בימינו מתרחש בשאלת מחיר זו עימות ערכי שעלול להביא להתדרדרות ערכו של היהודי בשוק החדש-ישן הזה. לכך תורמות ואחראיות ממשלות ישראל במשך שנים רבות. מנקודת מבטה של היהדות, לא משנה באם מדובר בחייל צה"ל שנחטף למטרת שחרור רוצחים, באסיר שנעצר על ידי מדינה בת ברית באשמת פשעים כלכליים או ביהודי שמוחזק על ידי מעצמה "ידידותית" באשמת ריגול.
היום, אין ממשלות ישראל מתפקדות, בהקשר זה, כנציגות ראויות של העם היהודי. במיוחד אם לוקחים בחשבון את הצורה המתוחכמת שבה פועל היום שוק העבדים העולמי, שבו נקבע המחיר, לרוב, על פי מוכנותו של עם לשלם למען חירותו, אין מדינת ישראל עושה די כדי לשמור את האדם היהודי מפני שיעבוד. מטרתה של ההנהגה היהודית צריכה להיות מצב שבו לא יהיה ליהודי שום מחיר כי הוא לא יעמוד למכירה בשום שוק.