אלה שבינינו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 906
אנטישמיות יהודית
הצעה למחקר פסיכולוגי
בממשל הישראלי קיימת תסמונת שניתן לקראה המג"ב-שב"כ, בשל הפעולה האלימה השיטתית של ארגונים אלה דווקא נגד יהודים. כשמדובר בשב"כ, מן הנמנע הוא שלא לראות איך מכוונות פעולותיו, בחלקן, כנגד אותם גורמים שלמחלקה היהודית, המהווה חלק מובנה בו, היה יסוד לראותם כמתנגדי הסיעה השמאלנית עוד לפני קום המדינה.
או למה פועלים אלה באכזריות מיוחדת כנגד יהודים? כנראה שמדובר בעקרון האישור העצמי והצורך באישור. אלו הם קוים מנחים למחקר פסיכולוגי עתידי אפשרי של המאיישים את עמדות הביון הישראלי המופנות נגד חובשי כיפות לפחות מאז קום המדינה, אם לא כבר מימי המחתרות. כדאי, בהקשר זה, לברר במערכת החינוך הישראלית וברצף המחנכים, המדריכים והמפקדים שקשורים להתיישבות העובדת לאורך כל הדרך ולבדוק גם אפשרות אישפוז חלק מהמעורבים לצורך פתרון בעיית מחלת אי האנושיות שבה הם לוקים.
מה יכולים להיות יסודות המחדלים הרבים שקיימים ביחידות אלה?
העריצות הישראלית מנצלת לטובת מטרותיה את הערכים הנאצלים של היהודי ובמיוחד את תחושת המחוייבות שלו ומצפונו. דבר זה נעשה קודם כל בתחום החבורה הפרטית של הצעיר שהיא כל עולמו – בתנועה, בביה"ס התיכון ובצבא, ביחידתו הצבאית.
כי הרבה לפני שהחייל הצעיר הוא אדם שופט, הוא אדם אוהב והאהבה, החברות והמסירות, הם יסודות אישיותו, שאותם מנצלת המערכת לטובתה. מושג ה"חבר'ה", המושג השגור בחיי יליד הארץ, ה"צבר", הוא המגדיר הראשוני של המחוייבות הערכית שלו – ועליו ביססו מדריכי התנועה השמאלנית את חינוך היסוד שלהם, במיוחד בישובים בעלי אופי חברתי קולקטיבי משותף, כמו הקיבוצים. משם, כנראה, יצאו הלוחמים שהופנו, על יסוד ההתנגדות לקפיטליזם ולמסורת הדתית כאחד נגד הדתי שאותו ראו כקן הפוטנציאלי של צרעות אנטי ממסדיות, שאותו יש לדכא עוד באיבו.
השמאל מגן על עמדותיו בכל סוג של אלימות שהוא יכול למצוא – ואין לו שום דרך אחרת, כי הצדק איננו עימו. הבנת ענין זה תפשט את כל המלחמה כנגדו ותמנע בזבוז משאבים רבים מהלוחמים כנגדו. קודם כל היא תמנע מהם את מאמץ השכנוע וההסברה העצום שהם משקיעים היום כדי להציג את עמדתם. איש השמאל הנוכל יודע עמדה זו, מבין אותה, ומציג את עצמו כאילו הוא איננו מבין אותה כדי לסחוט את כוחותיו של האוייב ולהתיש אותו.
בניגוד לכך, איש השמאל התמים חייב להשקיע מאמץ אמיתי להבין את האמת והצדק כדי לחיות ולא לסמוך על כך שיצירת בני אדם אחרים תאפשר לו להתקיים. אך השמאלן הצעיר, שגוייס למלחמה באוייב, לומד, ברוח המרכסיזם, כי אנשי הדת מוכרים "אופיום" וככאלה הם מסוכנים לכל משטר שכלתני. כשהחל לראות בהם אוייב לא הבחין בין יהודים לאחרים, אך בשל הקרבה העימותית ליהדות, הוא פיתח נוגדנים חריפים יותר כלפי חובש הכיפה. זה האחרון הוסיף לכך, מן הסתם, על ידי שהצהיר כי הוא רואה אותו, את מתנגדו, כשותף מטפיסי.
מבחינה פילוסופית, פעלו, מבלי משים, תומכי השמאל הללו כשליחי הנצרות. מכיוון שלא קיבלו שום כלים לניתוח פילוסופי לא היתה להם דרך לדעת כי בשרתם את הסוציאליזם הם משרתים רעיון נוצרי וכי בשרתם את הנצרות הם פועלים, למעשה, נגד היהדות. יתרה מזו, הם חונכו להבין את היהדות כסוג של נצרות יסודית מבחינת ערכיה – וכך גם השמאל עד היום.
למעשה, בישראל מתבצע מזה מאה שנה מאמץ להסב את היהודי לנוצרי. דבר זה נעשה לא רק במובן הדתי היבש, של נסיון להביא את היהודי לכנסיה, אלא במובן העמוק, האנושי – או, נכון יותר, האנטי-אנושי – של השפעתה השלילית של הנצרות על התרבות האנושית. דבר זה אופיין בשתי הזרועות האופייניות לגישה הנוצרית, זו של דברי נועם מחד ושל מעשי אכזריות מאידך.
במשך אלף שנות זוועה שבהן החשיכה הנצרות את אורות התרבות העתיקה היא יצרה באנושות שיתוק שבו שלובים יחדיו, מתוך השפעה הדדית, חוסר אונים אינטלקטואלי וחוסר מעש; אל אותה מדמנה של דם, יסורים ויאוש, אשר העולם של היום חווה יום יום, היא מנסה לגרור את היהודי הישראלי – כדי למנוע ממנו את יישום ערכי היסוד שלו, שהם, למעשה, האיום הגדול ביותר שהיה מאז ומתמיד על הנצרות.
באותו מובן שבו התנגדו הנוצרים ליהודים כבר מתחילת דרכם, ראו השמאלנים את הדתיים כאיום הגדול ביותר של שליטתם בכיפה תרתי משמע. הם חשו שלעצם שמירת המצוות משמעות פוליטית הצהרתית, היוצאת נגד שליטתו של ממשל סוציאליסטי, המבוסס על ערכים הנוגדים את היהדות.
זהו היסוד לתופעה הבאה לידי ביטוי כאנטישמיות מתוצרת יהודית. אף שמפעיליה אינם רואים את עצמם כאנטישמיים, הם מאופיינים בשנאה לוהטת כלפי כל ערך יהודי, וממילא הם רואים יותר ערכים מסוג זה בדמותו של חובש הכיפה – מה שקיים בתפישתם כבר מימי מלחמתם נגד אנשי המחתרות הרביזיוניסטיים, שהיו, בחלקם, שומרי מצוות.