צו השנאה

 

צו השנאה

בהרמוניה מדהימה בכך שאין לה כמעט יוצאים מן הכלל, פוצחת מקהלה מתואמת היטב של פוליטיקאים, אנשי רוח ואנשי תקשורת בשיר שנאה כלפי ה"מתנחלים", עם הינתן הצו הממשלתי. פתאום, בבת-אחת, מגיב הציבור כולו בנאמנות "פבלוביאנית" ומפנה גלי טינה נגד מתיישבי חברון הנעשים, לעת כזו, האשמים בכל חלאי בעיית הבטחון של ישראל...

הפקת צו השנאה הזה, לא לשכוח, נעשית בעיצומה של התקפת האוייב, הנמשכת מזה ימים רבים, על ישובי הנגב, על חיילי צה"ל, על צירים ביהודה ובשומרון ולמעשה בכל מקום שבו יכול האוייב לתקוף.

אבל מבחינת הכוחות המעצבים בממשל את דעת הקהל בישראל – מיקודה של החברה הישראלית צריך להיות במתיישבי חברון, כאילו הם הצד האלים במלחמה.

כאילו לא עברו על חברון וסביבותיה שנים ארוכות של רצח שבהן רצחו הערבים ביהודים – ולא מדובר בפרעות 29, אלא בשנים האחרונות; מבחינת האוייב, שאוכלוסייתה הערבית של חברון עדיין מהווה את אחד התומכים הגדולים בדרכו, הרצח בחברון ובסביבתה עדיין בעיצומו – בדרכים הראשיות ובקרבת קברי האבות, ברובי צלפים ובפגיונות. אבל עם התפרסם צו השנאה הממשלתי לצורך גיוס מיקודו הרגשי של הציבור, האבן שנרקה לכאורה על ידי ישראלי על חייל צה"ל היא שמזעזעת את הציבור יותר מכל אלה.

ושוכחים - מי שבכלל ידע מלכתחילה - כי כל המהומה, המגיעה לשיאה במניעה של יהודים מיהודים אחרים לבקר בעיר האבות, מתחילה בצו משפטי המורה על פינויים של יהודים משטח יהודי. כך גם "שוכחים" את העובדה שהרכוש היהודי בחברון נרכש בצדק ובדין על ידי יהודים, על אף שחדשים לבקרים יש מי שמנסה לערער מסד זכויות זה.

אך האם השייכות היא באמת הענין העיקרי מאחורי צווי הפינוי – או שמדובר בתירוץ?

אין ספק שידו של מתכנן בוחשת בקלחת החברונאית - שיש מי שידע בדיוק מה תהיה תגובתו של הישוב היהודי בחברון לאיום על גירוש יהודים מישובם במקום – ושהאלות, הסוסים והשוטרים האלימים הוכנו למפרע.

זה גם ברור כי הדבר לא יכול להיות תמים כל כך כמילוי החוק; אז מה רוצה הממשל להשיג? לשם מה מתעללים כוחות הבטחון – המשטרה והצבא כאחד – במתיישבי חברון? על רקע המחדל העצום בתחום מגורי ה"מחטפים" הבלתי חוקיים שבו נגועה הארץ כולה, זה ברור שאין כוונותיה של מערכת הממשל בישראל טהורות בענין חברון.

ריח מזימה עולה מן האירועים; ואין מנוס מלחשוד באנשי הממשל הנוכחי, שהוכיחו, זה מכבר, מעל לכל ספק, את אי כשרותם בנושא השמירה על ארץ ישראל. יתרה מזו, הם הוכיחו כי כשמדובר בזכויות היהודים על הארץ כל מה שהם יכולים לספק היא רק ערימה עצומה של מחדלים הנערמים על גבי מחדלים.

אין ספק שתושביה הערביים של חברון צופים מרחוק בסכסוך המתחולל בין יורשי אברהם ומקבלים אותו כעדות לקיומה של מחלה חמורה וממאירה בגופו של עמם. בנוסף לכך, על רקע טענתה הישנה של האוכלוסיה הערבית לבעלות על הארץ, מעלה ההתעללות הממשל ביושבי חברון חשד לגבי קיומו של הסכם נסתר עימה, שבגינו קורה מה שקורה במקום.

וזה מזעזע ומזוויע כאחד לראות איך חזית של "שומרי חוק" מתייצבת, בכוחה של הסיסמה התפלה "שלטון החוק", לצד האלימות השלטונית, מצדיקה אותה וממריצה את השלטון לעשות ליהודים החפים מפשע מה שלעולם לא יעזו להמליץ לעשות לערבים, אע"פי שאלה האחרונים, באלימותם הרצחנית, הפרו כל הסכם שעליו היו חתומים נציגיהם.

ברדיו, בטלויזיה ובעיתונות הכתובה מתגייסים לדגל דוברי ציבור, מתאחדים ונושאים את קולם נגד האוייב – אלא שאין אוייב זה אלא יהודים, השומרים על גחלת היהדות בעיר האבות. זה ברור מה דוברים אלה חפצים להשיג כאן ועכשיו, אך לא ברור מהי התכנית הפוליטית ארוכת הטווח העומדת מאחורי הפעלתו של צו השנאה ששיסה אותם.

"צריך לעשות מה שהחוק דורש ולעשות את זה במהירות ובתקיפות" ממליץ א.ב. יהושוע בגלי צה"ל על מה שיש לעשות בחברון 16.1.06 והוא סומך על כל מה שימצאו לנכון לעשות כוחות הבטחון. הוא הרי יודע מה הם כבר עשו בגוש קטיף.

ברוח של השוואה "אובייקטיבית" בין יהודי חברון לפלשתינים מגייס "ידיעות אחרונות" את כלי התעמולה רב העצמה - שערו הראשי – כדי להציג לציבור מדן ועד אילת את תמונותיהם לכאורה של יהודים רעולי פנים תחת כותרת הענק "אינתיפאדה יהודית".

ורק כשמתוך תמימותו וישירותו אומר אברי גלעד בגלי צה"ל, תוך סערת רגשות נאצית אפיינית, ש"צריך לנצל את המצב כדי לנקות את חברון מיהודים", נחשפת, כנראה, שלא מדעת, חלק מהאג'נדה הפוליטית החבויה מאחורי ההתססה המלאכותית של המצב בחברון:

ואג'נדה זו, אם היא נכונה, הולכת ככה:

מה שמתחולל בחברון אינו אלא הסחת דעת פוליטית מתוכננת היטב על ידי ממשלת ישראל, שמטרתה כפולה: להביא לכך שהציבור הישראלי לא ישים לב לאיום הפלשתיני המפיל מדי ערב טילים ופגזים על תושבי ישראל בנגב - ולכך שיראה את תושבי חברון באור שלילי, כאילו הם מסיבותיה הראשיות של המלחמה.

כפי שהוכחה יעילות השיטה בעת גירוש תושבי גוש קטיף, יאפשר הדבר עריכת "סדר חדש" בחברון, אשר עלול לכלול הכנסת גורמי חוץ לתמונת הסדרי ה"שלום" בעיר.

השיקול הממשלתי, שלא ידוע אילו הסכמים שנחתמו מאחורי גבו של העם עומדים ביסודו, הוא הכשרת הקרקע לפשע נוסף נגד העם היהודי; הממשל מניח כי בסאון סערת המיקוד הרגשני שאותו הוא מפעיל בידייים אמונות, יש דברים שכלל הציבור פשוט לא ישמע, כמו השאלה: אם מישהו מאחורי הקלעים מכשיר את הקרקע ל"פינוי" נוסף?

ותפקידו של צו השנאה הנוכחי אינו אלא לעורר את הרעש הציבורי המתאים, אשר ישקיט, כלפי כל התנגדות יהודית אפשרית, את מעשה העוול המתוכנן. בתוך שירת מקהלת האיבה של הישוב כנגד קומץ מתיישבי חברון הגיבורים – אשר אפילו ראשי יש"ע בעצמם נכשלים ומוצאים בתוכה תפקידי סולן – יושתקו קולותיהם של כל המוחים על הזוועה, המוכים, נחבלים, נעצרים ונאסרים על לא עוול בכפם, בדיוק כפי שקרה לפני מספר חדשים, בשלב הראשון של פעולות הממשל נגד העם היהודי בארצו.

הלוואי ונתבדה! אך עם ישראל, ראה הוזהרת!

נתונים נוספים