אנטישמיות כמשאב אנוש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1044
אנטישמיות כמשאב אנוש
האנטישמיות לא היתה גורם שולי שקיבל דגש בתקופת השואה אלא אחד מ"משאבי האנוש" הכלל-עולמיים העיקריים שעליהם, כמו על אספקת דלק ומזון, ביססו הנאצים את האיסטרטגיה שלהם. האנטישמיות והפעילות נגד היהודים היו המכנה המשותף שבאמצעותו תקשר המשטר הנאצי עם עמים אחרים. בזכות פעילותו זו נגד היהודי זכה משטר זה לתמיכה רבה, ישירה ועקיפה, פעילה וסבילה, כמעט עד יום תבוסתו.
האנטישמיות – שמהווה עד היום גורם סתום וחסר הסבר לרוב בני האדם (רבים מהם יהודים) - היא שהקלה על הנאצים להשיג כה הרבה בזמן כה קצר; היא היתה, למעשה, השמן שהחליק את גלגלי תנועתם בעולם. בתחומים רבים הפעילו הנאצים הפחדה וטירור כדי להשיג את מטרותיהם, אך השנאה ליהדות איפשרה להם שיתוף פעולה על יסוד של אחוות לוחמים של מלחמה באויב משותף. זהו גם ההסבר למידה הרבה של שיתוף פעולה, סיוע ותמיכה שהצליחו הנאצים לגייס לטובתם במדינות רבות ברחבי העולם – כולל המדינות האויבות לנאצים, כמו צרפת או הולנד.
האמת היא שהנאצים, אף שלא הם יצרו את האנטישמיות, ניצלו אותה ככוח טבע זמין, אחרי שזיהו את קיומה כמשאב לא מנוצל, השוכן, מוכן, מתחת לפני השטח, כמו דלק גלמי, ומחכה לזיקוק; האמת היא שהשנאה ליהודים היתה הדבק המאחד שבאמצעותו יכלו הנאצים ליצור שפה משותפת עם כוחות רבים שהיו שותפים להם בשנאה זו; למעשה, ללא שיתוף פעולה מקיף וכלל-עולמי זה נגד היהודים לא יכלו הנאצים לבצע את ההשמדה בקנה המידה שבה התבצעה. האמת היא שהפעולה הנאצית נגד היהדות סייעה לגייס לטובת המשטר הנאצי חלקים נכבדים מארצות העולם והאנטישמיות הכללית נוצלה ונותבה על ידם כדי לקדם את כל מטרותיהם הצבאיות והמדיניות.
הנטיה האידיאולוגית-רגשית הכללית של בני ארצות הנוצרים והמוסלמים כנגד היהדות, הקיימת אצל בני דתות אלה מאז נכתבו כתבי הקודש שלהם (המנציחים את היחס השלילי ליהודי) הופעלה על ידי הנאצים בעוצמה של שחרור דתי מקיף שלא הופעל על ידי עמים אלה מאז מסעי הצלב. הדמיון למסעי הצלב אינו מקרי: היהודי נתפש על ידי הנוצרי והמוסלמי כביטויו של הרוע עלי אדמות, שסבלו נחשב על ידם כהישג מוסרי – ולפיכך מעורבותם בהסבת סבל זה נתפסת כמעלה מוסרית.
באמונתם של הנוצרי והמוסלמי הם רואים את היהודי אחראי לסבל עלי אדמות ובהסבם לו סבל הם פועלים כנוקמים המפעילים צדק בשם האל. זהו היסוד הדתי, הרגשי – ולעתים התירוץ – העומדים מאחורי מגוון פעולות הרוע הכלל-עולמי ששחררו הנאצים בפסיכולוגיה של בני בריתם. זהו גם ההסבר להתלהבות העצומה שבה התנדבו, מאוקראינה ועד אמסטרדם, משוטה הכפר ועד לאפיפיור, מהשפויים ועד לסדיסטים, רבים ורעים לשירות מכונת ההשמדה הנאצית – ולעתים קרובות ביותר תוך סיכון עצמי רב עבורם (כפי שהוכיח סופם). בכך גם יש, אולי, משום הסבר מה לתופעה של הימנעות בנות הברית מלסייע בהפסקת השמדת העם היהודי כשיכלו. כל זה מסתכם בכך שגם אם נגמרו ימי השלטון הנאצי, אחרי נצחון בנות הברית יש עדיין קיום לאנטישמיות; זו ממתינה לכוח הבא שינצל אותה למטרותיו ועד אז היא תמשיך לאיים לא רק על בני העם היהודי אלא על כל אדם שפוי שרעיון זה עלול לשבש את דעתה של סביבתו הקרובה. עד כמה שהאמונה הנוצרית והמוסלמית סובבת סביב הרעיון שההכאבה ליהודי היא מעשה של צדק לא ייתם מהעולם השגעון המכוון הזה.