אנטישמיות עדכנית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 899
אנטישמיות עדכנית
שוב ושוב, בלי שזה משנה מה מתרחש בגבולות, נמשך המשחק הפוליטי הידוע מראש, שבסופו יאשימו נציגי מדינות המערב את ישראל על מדיניותה נגד הפלשתינים ואנשי השמאל את המתיישבים באיזורי החיכוך. למעשה, כמו תמיד ייצאו היהודים האשמים – אך איש לא יעלה בדעתו לראות בכך ענין אנטישמי, כי האנטישמיות אינה נחשבת, בימינו, למרכיב בחשיבה הפוליטית המודרנית. יתרה מזו: האשמת גורמים פוליטיים באנטישמיות נחשבת היום לאנכרוניזם.
אך ניתוח ערכים אובייקטיבי חייב להוביל למסקנה שיש משהו פתולוגי בהתעלמות הקבועה של מבקרי מדיניות ישראל מהצד האלים של הפלשתינים, היוזם שוב ושוב פעולות איבה נגד האזרח הישראלי, בין אם מדובר בסכינים או בטילים – והמגבה את מדיניותו בהצהרות פוליטיות ובתעמולה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית חריפה.
התעלמות קבועה זו, הנמשכת זמן כה רב, של גורמי חוץ ופנים מיוזמת האלימות הקבועה של אויבי ישראל – ביחד עם הטלה קבועה של האשמה ביוזמת האלימות על ישראל – חייבת לגרום לפחות לישרים שבין הצופים לחוש שיש בגישה זו משהו שכה רחוק מעובדות המציאות, עד שהוא משיק למצב של טירוף הדעת.
אלא שהיום השלכותיו של זיהוי מסוג זה הן בעלות גוון פוליטי שיפורש על ידי מאשימיה של ישראל כהגנה על הצד היהודי של הסכסוך, אלא שהם לעולם לא יאמרו שיש להם התנגדות למעורבותם של יהודים כיהודים; הם יציגו את הדברים כאילו מה שהם מתריעים לגביו הוא פגיעה בזכויות האדם של הערבים. מבלי להצהיר על מושא ביקורתם השלילית במפורש, תהיה אצבעם המאשימה מופנית כלפי ישראל, צה"ל או המתיישבים, כאשר הצד העובדתי יהיה תמיד מה שרופף בדבריהם, שלא לומר השקרי.
גדודים גדודים של ארגוני שמאל, חלקם ממדינות חוץ וחלקם מתוך ישראל עצמה, המכוונים את חיציהם כנגד פעולותיה של ישראל למול אויביה, אינם מבססים את פעילותם התוקפנית על עובדות של אמת – ואנשי שלומנו מאבדים, בכל סיבוב, משאבים עצומים בנסיונות חוזרים ונשנים להסביר את עמדתה של ישראל ולהראות, בפעם המליון, כי אין זה נכון שישראל מבקשת לדכא את הפלשתיני. המעורבים בהוצאה עצומה זו של משאבים אינם יודעים מול מי הם עומדים; הם מניחים כי הם עוסקים עם כוחות המבקשים אמת וצדק, אך הם טועים בגדול: ההתקפות על ישראל רחוקות מלבטא את רצון מבצעיהן בצדק. הטענות משוללות היסוד על פגיעה בזכויות אדם של ערבים מצד המתיישבים, כמו הטענות על ישראל שנישלה את הערבים מאז קום המדינה או טענות האוייב על גזל כל אדמת ארץ ישראל, הם רק לבוש חיצוני, תירוצים מקומיים, לאותה מהות רגשית יסודית, אשר הביאה לשנים של רדיפות אנטי-יהודיות על פני העולם כולו – והיום הגיעה למישורת האחרונה של המאבק.
אף מבלי לקרוא למהות זו אנטישמיות, יש לדעת כי לא מדובר בנושא תבוני אלא בבעיה שיסודה רגשנות, המבוססת על ההנחה שתמיד האשמים במה שקורה הם יהודים. שומה על היהודים, גם אם הם אינם רואים עצמם ככאלה, לזהות את טיב הבעיה ולהכין את עצמם לטיפול בה. על הכנה זו להתבסס על ערכים שונים לגמרי מאלה שעד היום השתמשה בהם ישראל לצורך הגנה עצמית. ביסודו של דבר, משמעות הענין היא לעבור ממגננה להתקפה; על ישראל להפסיק לנסות ולהצדיק את עצמה לפני מי שמתקיף אותה בצורה לא הוגנת ולהתחיל להשיב מלחמה שערה, על יסוד ההבנה של העובדות – ואלה אומרות שבמקרה הטוב מדובר באי קריאה נכונה של המציאות מחמת מחסור בעובדות, אך במקרה הרע מדובר בצורה חדשה של אנטישמיות, הרואה את היהודי כאשם הראשי בסכסוך המקומי.
ההתנצלות הקבועה של הישראלי הביאה, עד היום, רק לירידת קרנו של היהודי בעולם; כל מה שהרוויחו עד היום ממשלות ישראל, אשר התיימרו להגן על ערכי העם היהודי בארצו, הוא שבעקבות האפולוגטיקה הקבועה של ישראל משוכנעות אומות העולם – ואף עוכרי היהדות מבית – שפרשת מדינת ישראל היא פרק נוסף של פשעי היהודי בעולם, פרק שבמונחים של פילוסופיה מערבית, הוא תוצאה של דיכוי קולוניאלי שאותו הפעילו יהודים על ערבים במזרח התיכון, על יסוד מיתוס עתיק ודוגמטי.
תיקונו של רעיון שקרי זה מחייב לא פחות ממלחמה רעיונית, שעד היום לא בוצע על ידי מדינת ישראל. במלחמה זו שומה על עם ישראל להצהיר על צדקת עמדתו בסכסוך ועל היותם של אויביו, שותפיהם וכל מבקשי נפשו פושעים המבקשים לגזול ממנו את מה ששייך לו בזכות. על מדינת ישראל להכריז כי ארץ ישראל היא רכושו של העם היהודי על סמך רשימה ארוכה של עובדות יסוד, המתחילות בהחזקה בזכויות אוניברסליות, שבהן, בעיקר, זכויות קנין ומסתיימות בהסכמה בין-לאומית.
רשימת זכויותיו של עם ישראל על ארץ ישראל כוללת סיפוק לכל סוג של טענה מציאותית תבונית: יש בהן שיספקו את אלה הדורשים זכויות דתיות ויש שיספקו את אלה הדוגלים בזכויות האדם. בשום מקרה, אל למנסחי המדיניות היהודית להיכנע לשקריהם של האנטישמיים החדשים ולאפשר להם להתחמק מחמת הספק, כמו, למשל, בכך שהם מציגים את המתיישבים הערביים של השומרון כבעלי זכות לאומית על היותם, כביכול, "פלשתינים". את שקר קיומו של עם פלשתיני, כמו שקרים רבים אחרים, יש לדחות על הסף ולא לאפשר שום טענת זדון שמטרתה נישול העם היהודי מארצו.
אך כדי לעמוד כהלכה על זכויותיו של העם היהודי בעולם של היום, יש צורך במנהיגות יהודית; על מנהיגות כזו לעמוד בראשה של מדינה יהודית בארץ ישראל ולנהל את המערכה הרעיונית נגד האנטישמיות החדשה, המתוחכמת. על מנהיגות יהודית זו להיות עדכנית במונחיה ולהתמודד עם אויבי עם ישראל על מישור שווה, ללא רגש נחיתות, תוך יישום של ערכי היהדות לטרמינולוגיה מודרנית שתציב קבל עם ועולם את היהדות בכלל ואת עם ישראל בארצו בפרט כמהות הצודקת בסכסוך המזרח תיכוני.
הסיבה להתדרדרות מעמדה המדיני של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד היום היא חוסר יכולתה להתמודדות רעיונית עם המתקפה האנטישמית החדשה; זו, שבה משולבים היום גורמים פוליטיים מודרניים וכוחות רעיוניים עתיקים, משתמשים בתקשורת העולמית כדי להשפיע על הפוליטיקה העולמית ללחוץ על מדינת ישראל. הקרב שמתחולל בין השניים, הפועל היום לרעת ישראל, הוא, למעשה, קרב בין שונאי ישראל, המציגים את העם היהודי בארצו כמדכא זכויות, לעמדה המדינית היחידה של עם ישראל בעולם. עד היום, לא השכילו מנהיגי מדינת ישראל, בשל חוסר יכולתם להבין את הנדרש מהם במלחמה מסוג זה, לעמוד על זכויותיו האמיתיות של עם ישראל בארצו. אם תינצל מדינת ישראל, זה יהיה בזכות הפסקת האפולוגטיקה המתמדת של השמאל, היושב היום בממשל הישראלי, ופתיחה במתקפה נגד האויב באמצעות הצהרה על זכותו של היהודי לארץ ישראל.