רקוויים לאנטישמיות?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 937
רקוויים לאנטישמיות?
בניגוד להבנת חבריה ו/או הסכמתם, "שינוי" מייצגת אנטישמיות כחול לבן המתחרה באנטישמיות העולמית בשנאה למושא זהה: ליהודי ו/או ליהודי הדתי. המאשימים שותפים בטיעון המרכזי: רדיפת בצע, שמשמעותה המעשית דיכוי ושליטה כלכליים. זה ש"שינוי" מאשימה את היהודי הדתי בניצול מדינת ישראל והאנטישמיות העולמית מטילה עליו את אשמת הניצול, השליטה והדיכוי של העולם כולו הוא הבדל מידתי ולא הבדל עקרוני.
למעשה, ניתן לראות בקוי המתאר של האשמות אלה גם את פרצופו של הקפיטליסט בעל ההון המואשם על ידי הסוציאליסטים באותן האשמות ממש. ציירי קריקטורות אנטישמיות ואנטי-קפיטליסטיות יכולים להחליף את עבודותיהם בינם לבין עצמם מבלי שאיש יחוש בהבדל עקרוני כלשהו.
כך או כך, מה שמאפיין את האנטישמיות – וכדאי לזכרו בהקשר של "שינוי" – הוא שהאנטישמים לא נגמרים אלא רק מתחלפים. האנטישמיות המאורגנת כאן ושם, המכחישה את השואה או הגורסת שאיננה סיבה המצדיקה קיום מדינה של חמס, משתנה בצורתה אך לא בתכניה. מבחינתו של האנטישמי, היהודי הוא ביטויו של הרוע הקיומי היסודי, החל מתאוות בצע וכלה בתאוות הדיכוי והשליטה בחייהם של חפים מפשע באמצעות כפיה.
יש אומרים כי בבחירות הפנימיות המוקדמות שהתקיימו לאחרונה הפכה "שינוי" ללא רלוונטית. אך גם אם תיעלם "שינוי" מן האופק הפוליטי בישראל, היא לא תמחק את האנטישמיות המובהקת של מייסדיה, שלה הם אינם מודעים לחלוטין – ולכן גם לא את עצם קיומם של אנטישמיים אלה מנוף האזרחות הישראלי. חלק גדול מאנשי "שינוי" – וסביר שזה כולל גם את מר טומי לפיד בכבודו ובעצמו - מאמינים כי "שינוי" היא מפלגה ליברלית, הנאבקת לחלץ את אנשי ה"מעמד הבינוני" מציפרניהם של מנצלים שונים – ובמסגרת תפיסת העולם שלהם, הדתיים הם המנצלים הראשיים של היצרנים במדינה.
אך, כאמור, האנטישמיות, שבישראל היא לובשת צורה של התנגדות לדתיים באשר הם קיימים (במסווה הידוע כהתנגדות לכפיה דתית), עדיין קיימת - ועד הודעה חדשה היא תמשיך ותישאר בוערת.
טועה הסובר כי החוק יכול לאנטישמיות. את האנטישמיות לא ניתן לחסל באמצעות חוקים, אלא רק לחזקה, במיוחד בדעתו של מי שרואה ביהדות כפיה. האנטישמיות תמשיך להתקיים גם במקומות שבהם החוק – או, כמו בישראל, הפוליטיקה – איננו מאפשר את קיומה הגלוי.
ואין עדות חזקה יותר לקיומה החי של האנטישמיות – ואף לכוח ההתחדשות שלה – מאותו צעיר סכינאי שופע זעם צדקני שחדר בשבוע שעבר לבית כנסת במוסקווה וביצע אקט רצחני על המתפללים. מבחינתו – כמו מבחינת רבים רבים אחרים עלי אדמות – חיסולם של יהודים הוא שווה ערך לחיסולו של הרוע.
לצורך חיסול האנטישמיות חיוני להכיר בכך שמדובר בהשקפה רעיונית – ורק התמודדות רעיונית נאותה תוכל להעביר השקפה רעיונית מן העולם. חיסול האנטישמיות יהיה תלוי, כנראה, בהוכחה לכך שבניגוד לעמדת האנטישמי, היהודי הוא הטוב והיצרני שבעולם.