אחריות ללא כתובת

אחריות ללא כתובת

כשפקידת בנק גנבה סכום עצום, הובהר מהר מאד ללקוחות כי עליהם לספוג את ההפסד כולו וכי הפיקוח על הבנקים לא רק שלא עצר בשבר אלא שהוא מתנער מאחריות. המפקחים ניערו את חצנם גם כאשר התמוטט אולם חתונות – וכל זה אינו אלא טבעי בחברה שבה אלה שאמורים להגן עליך לא רק שאינם עושים זאת, אלא מייצרים מצב שבו אתה, המממן אותם, נושא עליך את מירב הסכנה.

לא מדובר רק בבטחון היום-יומי של מוסדות פיננסיים או מבנים אדריכליים אלא גם בעיתות מלחמה, שבהם מפליאים אנשי השלטון להדגים את חוסר האחריות שלהם כלפיך, כשאתה נוסע בדרכים לא בטוחות, חשוף וחסר חימוש ואילו הם, פעמים רבות, נהנים מהמותרות של רכבים מהודרים, ממוגנים, ונהוגים על ידי נהגים מקצועיים.

עשרות שנים הם לוקחים מן האזרח את כספו בתואנה שהם דואגים לעניניו. הם בנו, לצורך זה, מערכות של פיקוח, ביקורת ואבטחה שבאמצעותן הם שולטים בכל תחום כלכלי וגם גובים דמי טיפול שמנים לכיסם. מתחת לטיעון של דאגה לשלום האזרחים, מוצאים מיליארדים, שבהם דואגים לקיום משרדי ממשלה שאמורים לדאוג לבטיחותם של מבנים, מכוניות, פעולות, חמרים, מזון, הוצאות, הכנסות ועוד – אך לא רק שאין בכל אלה כדי להבטיח שהאזרח מקבל באמת תמורה הגונה לכספו, זה נראה שגורמי השלטון דואגים אך ורק לעצמם – על חשבונו של האזרח.

והגרוע מכל הוא שאין לאזרח, במסגרת חוקי ישראל, שום דרך משמעותית לערער על כך. אם וכאשר הוא חפץ לדעת על מי מוטלת האחריות, הוא חסר כתובת.

נתונים נוספים