בואו נהיה "קטנוניים"

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 921

בואו נהיה "קטנוניים"

סגן נשיא קניה פנה לשרת החוץ, ציפי לבני, באמצעות שגרירות ישראל בקניה, בבקשה שישראל תשלח משלחת חילוץ וסיוע ללכודים מתחת לבניין בן 5 קומות שהתמוטט בניירובי. בפיקוד העורף בוחנים בשעה זו את הבקשה ושוקלים לשלוח משלחת חילוץ ישראלית.

עד כאן דברה של ידיעה עיתונאית כלשונה. רבים וטובים הקוראים אותה חשים רוחב לב והזדקפות של גאווה יהודית-ישראלית - ומוכנים, מיידית, לרוץ ולחלץ את הלכודים. מה, הם לא בני אדם? מה, זה לא מצב של פיקוח נפש?

אך שניה לפני שמשיבים בחיוב על מה שאין ספק שהוא בקשת עזרה הומניטרית, יש לשאול כמה שאלות - שהראשונה והחשובה מכולן היא: מי משלם?

בדרך כלל מי שמשלם – בלי שישאלו לדעתו - זה אני ואתה.

אך אני, למשל, אינני מוכן לממן מכיסי את הוצאותיה של משלחת כזו – לא כל עוד עניי ישראל זקוקים ללחם. וכאן, כשרבים יראו אותי כרוצח נפשות ממש, ייכנס לתמונה התם וישאל אותי בתמימות-כביכול: האם מזון דחוף יותר מחיי אדם?

על רקע העובדה שלא ניתן לעזור לכל בני האדם בעולם בצרותיהם, יש לשאול האם שאלה כזו נובעת מנוכלות או מטפשות? – בדרך כלל, בעולם של ימינו, היא איננה אלא חלק ממעשיו של נוכלות העוטף עצמו בצדקנות, כדי להרוויח דמי תיווך. הרי זה ברור כי מעשית, אפילו אם קהילה מעוניינת לעסוק בכל מאודה בעזרה לזולת היא איננה יכולה לעזור לכל בני האנושות הנמצאים בצרה – ותמיד תמיד נמצא במקום רחוק כלשהו מי שברגע הבא עלול לאבד את חייו אם לא יימצא לו עוזר ומציל.

אך כל עוד עוסקים אלה שבידם לשלוח את משלחת ההצלה בשאלה האם לשלוח אותה, עליהם לזכור מה שבישראל נוטים לשכוח במצבים מעין אלה והוא שאין להם זכות כזו. כלומר: איש בישראל אינו מחזיק בזכות להשתמש במשאביו של אדם אחר מבלי לשאול להסכמתו. ביצוע דבר כזה – אשר בישראל הוא חלק משגרת הממסד - איננו מוסרי.

ולא סתם קבעו חכמינו שעניי עירנו קרובים; יש בקביעה זו משום התאמה בין מוסריות ליעילות מציאותית. כורח המציאות גורם לנו, פעמים רבות, לעוות את שיפוטנו המוסרי עד כדי כך שנראה לנו שאם נעסוק בגזל נוכל להציל חיים – ואז אנו מקימים ממסד של עושק שבאמצעותו אנו פוגעים בבני עמנו הקרובים אלינו כדי לדאוג לקיומם של בני אדם רחוקים, שאיננו מכירים.

סוברים אנו כי יש אצילות בבחירה להציל בני אדם שאיננו מכירים. אך זה נכון רק אם אנחנו עושים זאת על חשבוננו. הרעיון שרשאים אנו לבזוז את בני עמנו כדי לסייע להצלת חיים הוא לא מוסרי – והוא האחראי העיקרי לעוני ולשחיתות הפושים בארצנו.

העובדה שסוג זה של חשיבה נראה היום "קטנוני" אינו אלא עדות להתדרדרות המוסרית שעברה חברתנו, עד שהגיעה לשפל מעמדה של חברה השודדת את בניה במעטה של הצלת חיים. והאם אין זה התירוץ הקבוע שבשמו נעשים בישראל כל מעשי העוול מאז קומה?

נתונים נוספים