ברגע של אמת

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 923

 

ברגע של אמת

בין ניהול למנהיגות

בסיור שערך לאחרונה לרמת הגולן הצהיר נתניהו כי אין שטח אדמה זה פתוח לשום אפשרות של משא ומתן עם הסורים מבחינת המדיניות הראויה של ישראל. אך לאור נסיון העבר עם חלק מראשי ממשלות ישראל, רבים מטילים ספק באם יוכל נתניהו להתמודד עם הלחצים הרבים שיופעלו עליו על ידי כוחות מבית ומחוץ למען פשרה עם הסורים, במיוחד לאחר שבכהונתו הקודמת כראש ממשלה לא גילה קשיחות גדולה דיה אל מול האויב האש"פי. יש האומרים שכאשר המנהיג הישראלי הבא יגיע למשא ומתן עם הסורים הוא יעמוד בפני רגע של אמת, שבו יצטרך להחליט באם לוותר על רמת הגולן או לא. הטעות המעורבת באמירה זו היא קודם כל בהנחה שהמנהיג שבו מדובר הוא ראש הממשלה, שכן יש הבדל גדול בין הנהגה לבין החזקה במשרה רשמית. כפי שהוכח פעמים רבות בעבר, ראש ממשלה ישראלי איננו, בהכרח, ראוי גם לתואר של מנהיג.

בין מנהיגות לניהול יש הבדל עצום; בניגוד לטעות הרווחת בציבור, הנהגה איננה תפקיד פוליטי רשמי, כזה שניתן ללמוד אותו, לקבל לגביו תעודה רשמית ואחר כך להתקבל עימו למשרה הנושאת משכורת. הנהגה, שלא כניהול, היא מעמדו החברתי הטבעי של אדם שהצליח לשכנע קבוצת אנשים או ציבור ביכולתו להוביל אותם לדרך נכונה. כשאנשים רואים באדם כלשהו מנהיג אומר הדבר שהם סומכים עליו שיעשה את הטוב ביותר שניתן לעשיה בתחום כלשהו. הנהגה משמעה יכולת הדרכה רוחנית; ניהול מדינה, לעומת זאת, הוא תפקיד פוליטי טכני במהותו, שעל נושאו להיות בעל ידע בהפעלת מנגנוניה של מדינה.

במובן זה, הקשר בין ניהול להנהגה אינו כלל מחויב המציאות ומנהל טוב יכול להיות חסר כושר הנהגה. במדינה מסודרת ראש הממשלה נבחן ביכולתו המקצועית לייצג את זכויות האדם של האזרח אך אין הוא מורשה לפגוע בהן. לפיכך גם אין העומד בראשה של מדינה צודקת מקבל מבוחריו זכויות העולות על אלה שיש לנציגים חוקיים לגיטימיים אחרים של אזרח בכל תחום שבו מיוצג אדם על ידי איש מקצוע. עם זאת, בשל הבלבול שקיים בחברתנו בין מושגי הניהול וההנהגה, ראו את עצמם פעמים רבות ראשי ממשלה ישראליים כמנהיגים – ולקחו על עצמם, ללא הצדקה או יכולת מתאימות, סמכויות וזכויות כאלה שיש למנהיג. דבר זה התבטא בנזקים רבים שגרמו למדינה ולעם.

החל מבגין, דרך רבין וכלה בשרון האמינו ראשי ממשלה אלה של ישראל שהעובדה שהם מהווים ראשי ממשלה הופכת אותם למנהיגים – ולכן, אחד אחרי השני, הוביל כל אחד מהם בתורו הסכם בלתי מוצדק של נסיגה אל מול פני האויב. נסיגה זו היוותה בו בזמן כניעה לעמדת האויב ביחד עם בגידה באנשים שהצבעתם היא שהציבה את המדינאי המקומי בעמדת ראש הממשלה. זה היה נכון במיוחד כשמדובר בראשי ממשלה מטעם הליכוד – למעשה ברוב המקרים – שמי שבחרו בהם למשרתם איננו חלק הציבור שראה באורח חיובי מסירת השטחים שבידי ישראל לאויביה. יתרה מזו: זו היתה גם הסיבה להתנגדות העצומה שהיתה לרוב מהלכי הויתור שבה נקטו הבוחרים נגד ראשי ממשלה אלה דווקא מבית, כלומר: מתוך מפלגותיהם ותנועותיהם שלהם עצמם.

ברגע של אמת, כזה שראש ממשלה ישראלי נתקל בו אל מול האויב, בין אם מדובר בשדה קרב או בחדר הדיונים, שומה עליו לזכור את מי שבחר אותו, לשם מה נבחר ועל עניניו של מי הוא שומר. זהו הדבר שזוכר כל חייל המוצא את עצמו ניצב אל מול האויב בעת מלחמה – וזה גם מה שמצדיק את הסיכון של חייו בשדה הקרב. אם, בדומה לכך, ימצא את עצמו ראש ממשלה כמו נתניהו אל מול הסורים בסוג של דיון כלשהו לגבי מצב היחסים של ישראל עם סוריה בעתיד, יהיה עליו לזכור את אלה שבשמם הגיע למרום משרתו ואת העובדה שבעולמו צריכה להישמר לאזרחי ישראל עדיפות ביחס ללחץ הפוליטי העולמי וקל וחומר ביחס להנהגה הסורית.

בהקשר אחרון זה, חובה היא, ברגע כזה של אמת, לזכור את האמת, כלומר קודם כל את העובדה שלסורים מעולם לא היתה זכות על רמת הגולן, ושגם אם היתה כזו אי פעם היא איבדה אותה אחרי המלחמה שניהלה נגד ישראל במשך 19 השנים שבהם החזיקה בשטח זה מאז כבשה אותו בניגוד להחלטת העולם. ברגע של אמת, אם חפצים אנחנו בשלום יציב ונכון עם אומה כמו סוריה, שומה על ישראל לתבוע מסוריה את מה שנכשלה בתביעתו כשישבה לשולחן הדיונים עם מצרים או ירדן: הכרה עצמית של הסורים בנזקים שלהם גרמו לישראל בשנות המלחמה הבלתי מוצדקת שניהלו נגדה.

לאורה של הכרה מסוג זה, על מנהיג ישראלי אמיתי להביא את סוריה לנהוג במדינת ישראל בצורה שתאפשר לה לפצות את כל אזרחי ישראל שנפגעו מפעולותיה בעבר. אם ראש ממשלה ישראלי עתידי יהיה מודע לאמת זו, הגלומה בעימות מול הסורים, הוא יהפוך הסכם שלום עתידי עימה לכזה שיהווה דוגמה לצורה בה יש לבצע צדק במציאות. במלים אחרות, ברגע של אמת, על מנהיג אמיתי לגלות את עצמו כאיש של אמת ולא לעטוף, כקודמיו בתחום זה, את מתנת השלום בשקרים מפתים ומסוכנים.

סביר ביותר שאם יהיה נתניהו ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל הוא ימצא את עצמו מהר למדי מתמודד עם סוגיית ה"מו"מ לשלום" עם הסורים. למעשה, הסורים דאגו כבר מראש להצהיר על הנחות היסוד שלהם לכל הסכם עתידי עם ישראל, שבראשן ויתור על רמת הגולן. מבחינתה של מדינת ישראל צריכה צורת ההתבוננות הזו של הסורים להיתפש כהכרזה על כך שמבחינתם של הסורים יחסי מלחמה עדיין שוררים בין שתי המדינות.

בעת קיומו של מו"מ עם סוריה יראו אויבי ישראל מבית ומחוץ רק כיוון אפשרי אחד לפעולה מצד ישראל: נסיגה. במקרה כזה צריך ראש ממשלת ישראל לזכור כי אין שום הצדקה לישראל לוותר לסורים – וכי הוא אינו מחזיק בזכות כלשהי לפגוע באזרחי המדינה - יושבי רמת הגולן או אחרים. אין ספק שאם ינקוט נתניהו בגישה זו הוא צפוי להתקפה חריפה ביותר, במיוחד מצד השמאל הישראלי, על כך שהוא אינו פועל למען שלום. אין ספק שהשמאל ישתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו בפוליטיקה, בתקשורת ובכלכלה כדי לדחוף את ישראל לכניעה, כפי שעשה לאורך כל דרך התבוסה הקרויה "הסכמי השלום". אז באמת יעמוד ראש ממשלת ישראל בפני רגע אמת מיוחד במינו, שבו יצטרך להפגין איכות פוליטית ומנהיגותית כאחד; הוא יצטרך להדגים את התמודדותו עם סוג המלחמה שעם ישראל מעורב בה בימינו מבית ומחוץ – מלחמה שנעשית בו בזמן אל מול האויב הערבי החיצוני, המאיים בכוח הנשק על ישראל וגם מול לחציהם של האויב השמאלני הפנימי והאויב העולמי המתנגדים לישראל וליהדות גם יחד. האם יוכל?

נתונים נוספים