גוליבר

גוליבר

כמו גוליבר, עם ישראל הוא היום ענק הכבול בידי גמדים. הוא שרוע על חופה של ליליפוט, ארץ הגמדים, כשהוא כבול על ידי המון מיתרים דקים החותכים בבשרו ומהדקים אותו אל הקרקע, ללא שיאפשרו לו לקום.

אולי מבחינה כמותית אין עם ישראל מרשים במיוחד, אך אין ספק שכל בחינה איכותית תציב אותו במקום גבוה ברשימת ההישגים הלאומיים בהסטוריה. מבלי לעשות השוואות, יודע כל משכיל עד כמה השפיע עם זה על האנושות מאז פסע לראשונה על בימתה – וזה עדיין לא נגמר; כוחו היוצר מצעיד אותו מהישג להישג, בלי שום יחס סביר לגדלו החמרי.

אך יש לענק הזה בעיה - והבעיה היא שכחה: כשהוא מתעורר הוא אינו יודע – כי שכח – שהוא ענק. כאשר הוא רואה את הגמדים בגובה העיניים הוא מאמין שגם הוא גמד – ואז הוא גם פוחד משאון הגמדים ומהמונם – וגם כואב את חבליהם, תרתי-משמע.

נראה שחלק מהגמדים יודעים זאת ומקפידים על כך שגדלו של הענק לא ייוודע לו. עד כמה שזה תלוי בהם, הם ישמרו על הסוד הזה עד נשימתם האחרונה, כי הם רואים את מודעותו לגדלו כאויבתם.

אך אם יקום ענק זה, יזדקף וינער את עצמו מן הגמדים הוא לא יהווה מושא להתקפתם; אז הם, מעצמם, ייחלקו לשני מחנות: השונאים והאוהבים.

השונאים (בד"כ מפחד שמא יישלטו על ידו) יברחו או יילחמו – מה שבכל מקרה לא יזיק לו, לענק, כי הם אינם מסוגלים להתגבר עליו.

האוהבים יבואו להיעזר בכוחו העצום של הענק ולשלם לו בשרתם אותו, וזאת כדי לגדול ולהיות אף הם גדולים, מאושרים ועשירים.

אך בינתיים זה לא קורה – ועם ישראל ממשיך להיות כבול בידי הגמדים. הסכנה הגדולה ביותר שמאיימת עליו, שהיא, כנראה, מה שעלול לקרות לו, היא שבסופו של דבר יאמין בכך שגם הוא גמד.

למעשה זה קורה לחלק מהעם הזה כל הזמן - וכל עוד יאמין בכך, ימשיך הענק לחשוב שהדבר החשוב ביותר בחייו הוא להסתדר עם הגמדים, לא להרגיז אותם ובשל כך להיות "בטוח" מפניהם...

נתונים נוספים