דם על הידיים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 927
דם על הידיים
הפיצול גוף-נפש בהשלכתו לפוליטיקה איפשר לרוצחים הנאציים לנסות ולהתחמק מאשמה על ידי שתי האמירות "אני רק נתתי הוראות" ו"אני רק מילאתי הוראות". אלה טענותיהם הברורות של הגוף המנותק מנפש, המצהיר כי שימש רק ככלי בידיה, ושל הנפש המנותקת, הטוענת שהגוף הוא שביצע את הפשע. אלה ששמעו טיעונים אלה במשפטי נירנברג כפרו, למרבה המזל, ברעיון הפרדה הזה והענישו את הפושעים על יסוד הידיעה שכל אדם חי ניחן בשניהם ואינו יכול לחמוק מאחריות.
בישראל של שנת 1999 מנסים רעיון חדש, "מדעי", כדי לשחרר רוצחים מאחריות; אחרי שהוסכם על דעת מעטים שאת הרוצחים הגדולים ניתן לשחרר ממשפט ומאחריות בשל היותם "לוחמי חופש", נעשה כיום מאמץ לשחרר את הרוצחים הקטנים. מכיוון שהוכח שאי אפשר לעשות זאת על יסוד טענת ההפרדה, הועלה הרעיון לפעול באמצעות רעיון ה"דם על הידיים".
"הדם על הידיים" שימש עד היום כטיעון לצורך החזקתם בכלא של הרוצחים המבצעים, כלומר אלה שפעלו ברמת החומר המסויים, אלה שבמו ידיהם ממש ביצעו מעשי רצח. כבר עובדה זו כשלעצמה מציגה אינפלציה ערכית ביחס לתפישת האחדות שלעיל, שכן אפילו הרוצחים הנאציים, כאמור לעיל, לא חמקו מעונש אם "רק ביצעו". בכך, למעשה, מצהירה ישראל על קבלתה את עקרון ההפרדה שעליו הצהירו הפושעים הנאציים. לאור זה, משוחררים פושעי ההוראה, נותני הפקודות, כי להם אין "דם על הידיים".
בהמשכה של מגמה זו לא רחוק היום ובו יחליט מי שיחליט, בתשוקתו העזה לשחרר את הרוצחים, כי גם לקצבים דם על הידיים, כי דם על הידיים איננו הוכחה לוגית, כי הדם נשטף כבר מהידיים, כי מי שירה או פוצץ לא היה דם על ידיו ואפשר למלא כרכים שלמים בטענות וטיעונים "מלומדים" מסוג זה, אשר יראו כי דם על הידיים יש רק לקרבנות, מה שמוכיח שהם, בעצם, האשמים, שהם קיבלו מה שמגיע להם ושבכלל - מה הם עשו שם (הקרבנות, במקום הרצח), מה הם חיפשו שם (הקרבנות, אולי לרצוח פלשתים) ומי שלח אותם לשם (הקרבנות, אולי רצו להתאבד)?