ההבדל המוסרי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 747
ההבדל המוסרי
מהו, בעצם, יסוד ההבדל שבין ההסכמיות המוסרית המערבית למוסר של הארצות שאינן מקבלות אותו? ההבדל בא לידי ביטוי במיוחד בהבדל ההשקפתי הנוגע למלחמה, שאותו עושים במערב בין לוחמים לבין מי שאינו לוחם.
בתפישת המלחמה של המערב מבחינים בין בני אדם לוחמים, הנתפשים כאשמים ובין כאלה שאינם ראויים לפגיעה, אם אין הם מעורבים ישירות במלחמה. לפי גישה זו, כל מי שאיננו לוחם הוא, בהגדרה, "חף מפשע" או "לא מעורב" וכל הדרישות של ההסכמיות המלחמתית מסתכמות בתביעה להשאיר אותו מחוץ לפעילות המלחמתית.
פעמים רבות מטילה גישת ההסכמיות על המדינה הלוחמת – אפילו אם היא עושה זאת מסיבות של הגנה עצמית – את האחריות על פגיעה לא לגיטימית ב"חפים מפשע", אפילו אם מדובר באנשים ששייכים באופן עקרוני לכוחות הלוחמים של האוייב, אשר אינם פועלים מלחמתית כאן ועכשיו.
את מחוייבותה של מדינה כמו ישראל לכללים אלה מחזקת העובדה שרבים בישראל מסכימים, למעשה, עם המוסריות המגולמת בהם – ופעמים רבות הדבר אפייני לקובעי המדיניות בתחום הבטחון. מדובר באנשים אשר אינם נמנים על כוחות השמאל הקיצוני או על מי ששייך למחזיקים בהשקפה המוסרת עדיפות לאוייב בשם התחשבות הומנית, כפי שנעשה רבות.
דוגמה לכך התרחשה בעיצומה של המלחמה הנוכחית, שבה נתפרסמו תגובות של בכירים בתקשורת. קודם כל להלן אמירות של שר הבטחון:
חייל צה"ל תיאר בפני פרץ כי ראה מחבל עם טיל נ"ט ביד אחת וילד ביד שנייה, והחליט שלא לירות בו. פרץ אמר שהוא גאה בו על כך ,והודיע: זאת המוסריות של חיילי צה"ל" (גלי צה"ל 16/7/06)
"אחד הנושאים שמביא אותנו ללקיחת סיכונים גדולים יותר הוא הצורך לעשות הכול שלא לפגוע באזרחים תמימים." (פרץ במסיבת עיתונאים 14/06/06).
ואמירה המתייחסת לחיל האויר:
בגלל מגבלות מוסריות 'רק פחות משליש מכוחו של חיל האויר מנוצל למבצע'. ומשום כך מופעל חיל הרגלים (תא"ל במיל' רן פקר 23/07/06)
אמירות אלה, נבחרו להיכלל בעצומה שבה מנסים להחתים אנשי מילואים כנגד שירות בצבא, מבטאות את המפתח המוסרי שעל פיו פועל היום צה"ל; לפי מפתח זה, יש התאמה גדולה בין ההשקפות המוסריות המנחות את נותני ההוראות של הצבא לבין ההסכמיות המערבית. הדבר בא לביטוי במיוחד בהערותיו של שר הבטחון פרץ, אשר ניתוחן מעיד על כך שמבחינה מוסרית הוא מעניקות עדיפות לגישה מוסרית שניתן לכנותה הקרבתית.
מוסר הקרבתי
גישה מוסרית הקרבתית היא גישה המעניקה עדיפות עקרונית לחלש, כאילו הוא צודק. זהו חלק ממכלול המלחמה ההסכמית, המתייחס אל החלש כעדיף מוסרית בכל הקשר, אף אם מדובר ביוזם האלימות או בגורם שיש להילחם נגדו כי הוא מהווה סכנה או שפעולה למענו מהווה סכנה לצד שעליו באה הפעולה הלחימתית להגן. למותר לציין כי ענינו הראשוני המוצהר של הצבא הוא הגנה על הצד המותקף ובמקרה המסויים של הצבא הישראלי – להגן על ענינם של אזרחי ישראל. פעולה שבה, אם וכאשר מתהפך הגלגל בעיצומו של הקרב, והתוקפן נחלש ו/או יוצא לזמן מסויים מהפעילות המלחמתית, מחוייב הצבא מוסרית לפעול בצורה שלא רק אינה תוקפנית, אלא אף מסייעת לאוייב או לחלק מאוכלוסייתו, היא הקרבתית; ההקרבה שבה היא, למעשה, בהנחתה את בטחונו של ישראלי (ואין זה משנה אם מדובר בחייל או באזרח) כקרבן על מזבח הרצון הטוב-כביכול של האוייב, הנתפש, בגלל נחיתותו העכשווית, כצודק ו/או ככזה שזכאי להגנה.
יש לציין כי הדבר העקרוני אשר בשלו נתבע צבא כמו צה"ל לנצור את אשו, כאשר הוא טרוד בהגנה עצמית ונמצא בסכנת קיום, אינו אלא נוסחה מוצאת מהקשרה, הקובעת עדיפות בלתי מבוססת לטובת מי שעשוי להופיע ברשימת "לא מסוכנים" – אשה, ילד, זקן – אך פעמים רבות, דווקא בשל כך, יכולים להיות נשים, ילדים וזקנים להיות כלי מלחמתי בידי אוייב שאינו מתחשב בכללים המוסכמים ואף מנצל אותם לטובת מטרותיו.
לכך שישראל לוקחת על עצמה את האחריות לפגיעה – אפילו איננה מכוונת – במי שמוגדר על ידי ההסכמיות המערבית כ"אזרחים חפים מפשע" יש, כפי שציין הקצין הבכיר, משמעות של פגיעה ביעילותו של צה"ל. בנוסף לכך, מביאה מה שהוא קורא "מוסריות" להעדפת בטחונם של חלק מאנשי האוייב על זה של אזרחי ישראל. אם נוסיף לכך דברים שהפכו, במדינותה הבטחונית של ישראל, להרגל – ובמיוחד ההודעה המוקדמת הקבועה לאוכלוסיית האוייב על כל פגיעה עתידית מצדה של ישראל – נהיה חייבים להסיק כי במונחים צבאיים אין ספק שישראל סופגת הפסדים כבדים בשל הסכמתה עם עקרונות ההסכמה הכללית. האזהרה המופנית לאזרחי האוייב מתוך דאגה לשלומם של "חפים מפשע" אינה אלא אבדן קבוע של גורם האפתעה – שהוא יסודה של כל שיטה מלחמתית ראוייה וויתור שהאוייב לעולם לא יחשוב לעשות לטובת אוכלוסיית ישראל.
במלחמה הכללית המתחוללת במזרח התיכון מרשה לעצמו הממשל הישראלי לספוג את נזקי ההסכמיות על חשבון העם. ההסכמה עם מוסריות זרה זו, אשר האוייב, אשר אינו מציית לה, מנצל אותה נגד ישראל, מהווה לא רק פשע טכני אלא גם מוסרי. יש לציין, בכל הזדמנות אפשרית כי כל הזדמנות מוחמצת לפגוע באוייב פירושה פגיעה עקיפה באזרח הישראלי שהאוייב, אשר אינו מבחין בין חיילים לבין "חפים מפשע", שואף להשמיד.