הזדמנות חד-פעמית

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 763

 

הזדמנות חד-פעמית

על אפשרויות המאבק הצודק

בעקבות אירוע משט ה"שלום" לעזה שנכפה עלינו לאחרונה נמצאת ישראל בעין הסערה של התקפה כוללת מצד גורמים רבים בארץ ובעולם, החל מאויביה המובהקים כארגוני הטרור ומדינות ערב, המשך בחברות האו"ם וכלה באויבים מבית, המערערים הן על עצם זכותה של המדינה לפעול והן על הדרך שבה מצאה ישראל לנכון להתמודד עם המשט. כל אלה הם תוצר של טירוף מתוכנן, שכן רק המושג "טירוף" יכול לתאר במדויק את המצב שבו תופסת התודעה אנושית את עובדות המציאות ומפרשת אותן בדרך המנותקת כל כך מן האמת והצדק. כי זוהי המשמעות המעשית של תפיסת העולם את ישראל המגינה על עצמה כתוקפנית ואת נוסעיו האלימים של המשט, אשר התקיפו את חיילי צה"ל, כמי שהגן על עצמו מפני תוקפנות. אך ברור שיש כאלה המרוויחים פוליטית מתכנונו של שיבוש תפיסתי כזה – ולצורך זה יש לבדוק את התמונה הפוליטית הכללית של המתרחש.

תהיה זו טעות לשפוט את מה שהתחולל בלב ים במנותק מההקשר המלא שלו. שכן, לא רק שאסור להניח שישראל היא התוקפן שבסיפור, כפי שמניחים אלה שמאמינים בהיותו של המשט מכוון למטרת הגנת זכויות האדם של תושבי עזה – את האירוע יש להבין על רקע תמונת העימות הכלל-עולמי של המלחמה הניטשת בין מדכאי זכויות האדם לבין הדוגלים בהן והמגינים עליהן באמת. במיוחד על רקע הטעייתו התעמולתית של העולם לחשוב שאנשי הטרור שארגנו את המשט פעלו למען זכויות האדם של תושבי עזה מעניק האירוע לישראל הצודקת, המגינה על זכויות האדם, הזדמנות מיוחדת וחד-פעמית להצהיר קבל העולם כולו על כך שלא רק שהיא דואגת להגן על חיי אזרחיה שלה אלא שהיא גם הדואגת האמיתית לזכויות האדם של תושבי עזה מפני אלימותם של ארגוני הטרור שהשתלטו עליה. בהמשך לכך, על ישראל לנצל את ההזדמנות הנוכחית כדי למקד את העולם בצדק.

מבחינה זו על ישראל לראות את המצב כהזדמנות חד-פעמית הן להסב את תשומת לבה של דעת הקהל לסבל, לכאב ולדיכוי שלהם גורמים הטרור ותומכיו והן לקרוא את העולם לתמיכה במאבקה הצודק. במקום לחשוש מהיותה של ישראל נחותה מבחינת דעת הקהל העולמית, אחרי שזו הוכנה במשך זמן ארוך על ידי מתנגדיה בדיוק לצורך פגיעה בה, יש לישראל אפשרות להשתמש בעובדה זו ממש כמנוף להפיכת הקערה על פיה. שכן, דווקא היותה של ישראל בעין הסערה של המיקוד העולמי מאפשרת לה לא רק להציג את העובדות נכוחה אלא גם לגייס לטובתה, באמצעות התקשורת העולמית, את כל בני האדם השפוים והישרים, כדי לסייע לה במלחמתה נגד הטירוף והרוע. .

בעקבות הסערה התקשורתית והפוליטית מוצאים עצמם רבים מאזרחי ישראל מבולבלים לגמרי: הם מטולטלים בין חוסר יכולת להעריך את התנהגותם של שלטונות ישראל וצה"ל מבחינה מבצעית ו/או מוסרית לבין חוסר יכולת לגבש עמדה לגבי הדרך הנכונה שבה היה על ישראל לנהוג, הן מבצעית והן הסברתית, כדי להתמודד עם ההשלכות הפוליטיות של האירוע. ועל כל המהומה, המבוכה והמבולקה הללו יש גורמי חוץ רבים, השופכים למדורה שמן נוסף של יוזמות, החל בהאשמתה של ישראל בהפרת החוק הבינלאומי וכלה בהצעות לאיום החרמה בינלאומי על ישראל.

אך אסור שבעקבות אי הנוחות הכרוכה באירוע, שלא לדבר על הזוועה שחש כל אדם שפוי בתגובה לאלימות ולהרג הנכפים עליו, נצלול לתהום של חדלון ויאוש. אסור שההסתבכות-לכאורה של ישראל תגרום לעמה לפיק ברכיים אל מול הקשיים המיוחדים שהמצב הקיים מעלה. את המצב יש להבין כפי שהוא: כמצב של מלחמה. ברור שלא מדובר במלחמה רגילה, פשוטה וישירה אלא בכזו שהיא מתוחכמת, ערמומית ושפלה. וקל וחומר שדווקא בשל כך שומה עלינו להתאושש, להישיר מבט בפני הסכנה ולזהות, כמעשהו הראשון של לוחם מאויים, מיהו האויב.

וזהו הדבר הראשון שחשוב שנזהה: שהמשט לעזה היה מתקפה על ישראל. שכן אלה שעשו את דרכם בים לכיוון רצועת עזה במסווה של משלחת שלום לא היו אלא רמאים שפלים, אשר הצליחו לשטות בדעת הקהל ובתקשורת העולמית – וגם הישראלית – זמן רב לפני שהפליגו מנמל האם שלהם. המשט לעזה, שהסתבר כמארב אכזרי לחיילי צה"ל בלב ים, היה הרבה יותר מזה: הוא היה התקפה רשעית מתוכננת על כל מה שמייצגת מדינת ישראל; למעשה, מדובר במתקפה מתואמת ומתוכננת של כוחות רבים, כולם אויבי העולם החופשי, אשר חברו יחד – שלא במקרה במסווה של "שליחות שלום" – כדי לערער את עצם הלגיטימציה של מדינה שכל חפצה להגן על עצמה.

כי המטרה האמיתית, הבלתי-מוצהרת, של ההתקפות על ישראל מצד אויביה בעת האחרונה מכוונת למעשה נגד היותה של ישראל נציגת העולם החופשי ובמובן זה גם נציגת אלה המגינים על זכויות האדם בעולם מפני כל מי שמאיים על זכויות אלה. במלחמת העולם הקיימת בימינו בין חלק העולם שבו בני האדם חופשיים יחסית לבין כל מי שתומך במשטרים, ארגונים ואומות דיקטטוריות, נבערות ונחותות מבחינה תרבותית ומוסרית גם יחד, מייצגת ישראל הקטנה את המעוז הקדומני של הצדק בעולם. מבחינה זו יש להבין את ההתקפה על ישראל כנסיון לכבול את ידיו של כל אדם או אומה המבקשים להגן על עצמם – ודבר זה יש להוקיע כפגיעה בזכות היסוד של ההגנה העצמית.

על אף השנאה הבוערת שביטאו אנשי משט הטרור בהתנגדותם האלימה לחיילי צה"ל שהיתה, ללא ספק, ביטוי של כמיהתם הסדיסטית הפרטית, ידעו יפה אלה מביניהם שיזמו את הפרתם המלאה של כל האיסורים, התנאים וההגבלות שאותם הטילה ישראל על רצועת הטרור החמאסית כי בכך שהם פוגעים ב"מצור על עזה" הם פוגעים במדיניותה של אומה שמבקשת לממש את זכות ההגנה העצמית שלה. בהתאם לכך, אלה המתיימרים להגן על זכויות האדם – כותרת שהעניקו לעצמם נוסעי המשט – לא דאגו באמת אף לזכויותיהם של תושבי עזה, שכן החמאס השולט בעיר הוא המפר הסדרתי של זכויות האדם שלהם, בהשליטו במקום דיקטטורה רצחנית, שלא לדבר על הפגיעה בזכויותיהם של אזרחי ישראל שאותה מבצע החמאס בכל פעם שבה הוא משגר טיל לעברה. לאור כל זה, ברור שעל אף הצהרותיהם המתיימרות לתקשורת בנושא זה אין זכויות האדם מעניינות כלל את אויבי ישראל שבאו מן הים, את תושבי עזה או את אנשי השמאל בעולם ו/או בישראל.

מתקיפיה של ישראל מציגים את המשט ככזה שבא לסייע לתושביה המדוכאים והנצורים של עזה. למאמינים באגדה זו היה בהתקפתה של ישראל את המשט משום חיזוק השקר ולאור זה נראית האלימות שהופעלה נגד צה"ל כהגנה עצמית. זוהי גם הסיבה שהצגת צילומי וידאו שבהם נראים חייליצה"ל מותקפים אין בהם כדי לשכנע בצדקתה של ישראל. לאור זה, הרי אף כי אסור לתת לשקר לנצח, אין תועלת תעמולתית בהצגת מה שקרה בלב ים. את התקרית בים יש לראות, אמנם, כמחדל פוליטי אך לא בשל היותה של ישראל קשוחה מדי אלא בדיוק להיפך: את משאביה של המדינה וההסברה הישראליים יש להשקיע ביוזמת מלחמה חריפה ובלתי מתנצלת נגד אויביו של הצדק בדרך שונה לגמרי; על ישראל לראות בעימות זה הזדמנות מיוחדת להציג את צדקתה דווקא על רקע העובדה שנבחרה על ידי מתקיפיה לייצג ערכים מסוימים.

על ישראל לראות את עצמה כנושאת דגלו של העולם החופשי נגד העולם הלא-חופשי ולקרוא תגר כנגד המתיימרים להגן על זכויותיהם של תושבי עזה תוך סיוע למדכאיהם. על ישראל להצהיר כי נכון הדבר שיושבי עזה הם אסירים מדוכאים – אך למעשה נכון הדבר גם לגבי כל האזרחים השבויים בידי ארגוני הטרור, שאליהם הוסגרו על ידי אנשי השמאל מן הארץ ומן העולם. לאור זה, לא תושבי עזה לבדם הם הזקוקים לעזרה ולהגנה אלא כל אזרחי מדינות האיסלם הקיצוניות המצפות מן המערב שיבואו לשחרר אותם ולהעניק להם את מה שצריך שיהיה המינימום האנושי שיש ברשותו של כל מי שהוא בעל צלם אנוש: את זכויות האדם היסודיות ביותר, אלה של החיים, החופש והקנין.

מעטים בעולם של היום מעיזים להצהיר על עובדות אלה גם אם באות הן לידי ביטוי ברור בהגירה העצומה שבה נוקטים בני מדינות ערב, המזרח והעולם השלישי, העוזבים את ארצות מולדתם המתאכזרות אליהם מתוך כמיהה לחיות במצב חופשי, המתאים לצרכי היסוד של האדם באשר הוא. ויש משום צחוק הגורל והרוע שחופש זה מאפשר לנציגי העולם הלא חופשי לנצל את משאבי העולם החופשי לטובתם, מה שמתבטא, בין היתר, ביצירת סחף רעיוני ופוליטי באמצעות שקרים תקשורתיים שתוצאותיהם מתבטאות באירועים כמו משט השקר הפציפיסטי.

כדאי שתדע ישראל לנצל את מה שנראה כהסתבכות כהזדמנות ליישר את ההדורים ולהשיב עטרה ליושנה: להראות לעולם כי הנלחמים בה מנסים לקבע בתודעה העולמית, באמצעות ההתקפה עליה, את הרעיון הנואל, המסוכן והמטורף (שזרעיו נטמנו כבר בהסכם אוסלו) שארגוני הטרור הם המחזיקים במפתח הדלת לשלום.

ההזדמנות הנוכחית פותחת בפני ישראל והעולם החופשי בכלל שפע של אפשרויות חדשות, שביסודן התגייסות למלחמה כלל-עולמית ובלתי מתפשרת נגד הטרור העולמי וכל תומכיו באשר הם, החל ממדינות כמו אירן וכלה באוניברסיטאות מערביות. אלה האחרונות, שהיו הראשונות שלמדו את אומנות הכפילות שבשנאת ההון ביחד עם התבססותן עליו, לימדו מסורת זו גם את המשטרים העריצים. אלה, הנלחמים נגד העולם החופשי והמדכאים את נתיניהן ועושים זאת תוך כדי תלותם במשאביו לצורך קיום, ראויים לבחינה מחודשת של היחס כלפיהן מצידו של המערב. ראשונה לביצוע הסתכלות חדשה כזו צריכה להיות ישראל, המאפשרת את קיומם המעשי של ארגוני הטרור השולטים בשטחים שאותם העניקה להם. במובן זה צריכה ישראל לשקול מחדש את המשך תמיכתה במשטרי הרוצחים, תוך ראיית עצמה כמורת-דרך בנושא זה לעולם כולו.

האירוע בלב ים, המערער על זכות היסוד שלה להגן על אזרחיה, מעניק לישראל הזדמנות לבחון מחדש את האפשרות להילחם באויביה - ולנצחם. אחד הדברים שהוכחו בשנים האחרונות מעבר לכל ספק הוא שנטישתה של רצועת עזה על ידי ישראל היתה טעות חמורה שיכולה להשתוות באי מוסריותה רק להסגרתה של הרצועה לידי ערפאת שנים לפני כן. לאור הדבר, על ישראל לנצל את ההזדמנות הנוכחית ולהציע את עצמה כראש גשר ליציאה למלחמה כלל-עולמית בטרור, כאשר אחד הצעדים הראשונים במלחמה זו יכול להיות פעולת גיוס מתנדבים למטרת כיבושה מחדש של רצועת עזה, כאשר המטרה המוצהרת הראשית של הדבר תהיה לא אחרת מאשר שחרורה של עזה ושל תושביה מן הדיכוי שבו הם נמצאים היום.

אם תכבוש ישראל את עזה בפעם השלישית למטרת סיפוחה כחלק מארץ ישראל השלמה יהיה בדבר משום הגנה מעשית אמיתית על זכויות האדם של תושביה. אם ראה העולם בשתיקה את משט הטרור המטורף וחסר היסוד, חייב הוא להצדיק את שחרורה הצודק, השפוי והאמיתי, של עזה מידי הטרור.

נתונים נוספים