הפתרון: כיבוש

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1052

 

הפתרון: כיבוש

על החופש כמפתח לנצחון על הרוע

כיבוש נאור, המבוסס על כיבוד זכויות האדם, הוא הפתרון האפשרי למצב שבו נמצאת היום מדינת ישראל.

מדובר בהתקפה מתוכננת על האויב הערבי, אשר מטרתה המוצהרת כיבוש השטחים שעליהם הוא חולש, החל בשטחים שמוחזקים היום על ידי אנשי הרשות הפלשתינית. לא מדובר בכיבוש לזמן קצר אלא בכיבוש מלא לצורך סילוק האויב מן הדרך (ואם יש צורך גם מן הקיום) וסיפוח תמידי של השטחים שבהם מחזיק היום העם היהודי, שלא על מנת "להשיבם" בזמן כלשהו.

הקושי ביישומו של כיבוש מסוג זה הוא יותר רוחני מחמרי, באשר הדרך אליו עוברת דרך שבירתם של כבלים פסיכולוגיים, קונספטואליים ופוליטיים, שנראים קשים מנשוא.

לכאורה, נראה היום שדבר זה איננו ניתן ליישום, אך אם וכאשר האלטרנטיבה היא מוות, לא יהיה מנוס לבני אדם שפויים – ומוסריים - אלא לנסותה.

הדבר החשוב ביותר בדרך לאימוץ פתרון זה הוא ההכרה בעובדה שאי הפעלתו פירושה הצהרה על כך שיש משהו שחשוב יותר מחיי בני העם היהודי היושב בציון.

ישראל נמצאת היום במצור. מצב זה של מצור הוא מיוחד במינו מבחינת ההסטוריה האנושית, כי מעולם לפני כן לא נתקיים בהסטוריה האנושית מצור שבו היו הצרים חלשים יותר מהנצורים.

אז מדוע, בעצם, אין ישראל של היום יכולה להסיר מעליה את עולו של המצור הפלשתיני?

כי ישראל, העשירה מבחינה טכנולוגית, צבאית וחמרית, היא דלה ועניה מבחינה רוחנית. דלות זו מיוצגת על ידי ההחזקה בתפישות לא-רציונליות, אנטי-ידיעתיות ובעיקר לא מוסריות ולא מציאותיות, אשר מצדיקות את כניעתה בפני האוייב. מדובר בתפישות השולטות היום בעולם המערבי, אשר אינן מאפשרות את ביצוע הפתרונות ההגיוניים, הצודקים והמציאותיים בעימות עם אויב. תפישות אלה, שבאות לידי ביטוי במיוחד ברעיונות שמקורם בדת הנוצרית, קוראות לויתור על זכויות (כמו ההגנה העצמית, הרכוש וערכי אנוש) ומובילות בפועל לדלות רוחנית. דלות זו משתקת את ישראל והופכת אותה, בפועל, לאסירה בידי אויביה. מה שכובל את ישראל ושומר אותה בעמדת נחיתות כלפי האוייב, הוא שיעבודה התרבותי לאלילים תפישתיים (קונספטואליים), אשר מקפידים להצהיר בפניה שוב ושוב על מחדליה המוסריים.

אך על אף העליונות המוסרית הברורה של ישראל על אויביה, אין משמעות הדבר שישראל נקיה מחטא – ואף כי חטאיה של ישראל אינם משתווים לשחיתותם ולחטאיהם של הרוצחים הצרים עליה, אין דבר זה גורע כהוא זה מן העובדה שחטאים אלה הם העומדים בדרכו של עם ישראל לגאולתו. לכן, שומה על ישראל להיפטר ממחדליה המוסריים, המובנים בשיטת הממשל שלה בהווה, כדי לנוע אל הפתרונות המעשיים של המצב הפוליטי, שהכיבוש המומלץ כאן הוא אחד מהם.

המחדל המוסרי היסודי של ישראל הוא היותה עריצות ריכוזית, הסובלת ממחסור בחופש; עובדה זו היא שעומדת בעוכריה של ישראל ומפריעה לה בהתנגדותה לאוייב, שכן אין אדם חולה נמצא בעמדת מוצא נוחה לצורך טיפול באדם אחר הלוקה באותה מחלה – ויש לזכור שבשני המקרים מדובר בפגיעה בזכויות האדם של אזרחי ישראל.

אם תשתחרר ישראל מהרשת האכזרית של צבר הרעיונות הלא-מוסריים, כמו הריכוזיות, האנטי-אימפריאליזם, האנטי-קפיטליזם, הסוציאליזם והקולקטיביזם, השולטים בתרבותה היום, ואם יסגלו לעצמם מנהיגיה תפישות מוסריות נאצלות, אשר יאפשרו לה להתארגן כחברה צודקת וחפשית, אשר מקפידה לשמור ולהגן על זכויות האדם של אזרחיה, יתאפשר ישומם של המהלכים הבאים:

א. הקמתם בישראל של כוחות תקיפה וכיבוש מקצועיים, על יסוד התנדבותי, כדי לצאת למלחמה על האויב הראשון שלה – הרשות הפלשתינאית – ולכבוש את השטחים שעליהם היא חולשת היום.

ב. סיפוחם של שטחים אלה מתוך שמירה על זכויותיהם של בעלי רכוש פרטי מקומיים (למעט אלה שיוכח כי פעלו נגד ישראל) וחלוקת הרכוש הלא-פרטי באופן צודק לכל מי שהשתתף בפעולת כיבוש זו.

ג. מאסר ומשפט של כל מי שלקח חלק בפעולות נגד-ישראל, על יסוד החוק הישראלי (בהנחה ובתקווה שזה יהיה חוק המבוסס על ערכי הצדק של חוקת ישראל).

פעולת כיבוש נאור זאת משלבת מוסריות ומעשיות: לא רק שהיא תתן את התשובה המתאימה לבעיה ה"בטחונית", אלא שהיא תביא את המלחמה שערה אל אלה שפתחו בה, ולא תאפשר עוד את אי המוסריות הקיימת היום, אשר מאפשרת למנהיגי הרשע להישאר מחוץ למעגל האלימות שהם מנהלים. בנוסף לכך, היא תעביר מסר למעגלי הרשע החיצוניים יותר, של אויבי ישראל הנהנים היום מתחושת בטחון מלאה, כי ידה המוסרית של ישראל תשיג אותם בכל מקום שבו הם נמצאים; פעולת כיבוש מסוג זה תזהיר את כל המדינות והארגונים העולמיים העוינים לצדק (שוב – על יסוד ההנחה שישראל המוסרית תהווה ביטוי לצדק), כמו מדינות ערב האחרות כמו מצרים וסוריה, של ארצות המערב התומכות בצורה לא מוצהרת בטרור, של ארגונים כמו האו"ם והאיחוד האירופאי, המסייעים לאינטרסים של אויבי ישראל, כי נפתח עידן קונספטואלי חדש לגבי הצדק, אשר קורא תגר כנגד התפישה האנטי-אימפריאליסטית, אשר הביאה לעושרן החמרי העצום של מדינות שאינן ראויות לכך (ראה את מקרה הנפט שנבזז מיצרניו וניתן כמתנה לברברים המדבריים) וכי כדאי שיתיישרו לפי קו הצדק והמוסר אם אין הן רוצות לקבל מהלומה ממי שאינו מגיש יותר את לחיו השניה למכהו...

אך כל אלה יתאפשרו רק בתנאים של שבירת הכבלים הרעיוניים והשגת חופש. במצב של חופש באות על פתרונן דילמות מוסריות רבות; במצב של חופש אין, למשל, בנמצא דילמה מוסרית כמו זו הנוצרת כאשר אדם אחד שולח את רעהו למלחמה (והיום קיימת דילמה זו בכל פעם שמישהו מציע להתקיף את האוייב). במצב של חופש זה גם ברור שזה שרוצה לנתק אותך מביתך הוא אוייב שלך – אוייב אשר שונה, אולי, מהמחבל הפלשתיני במידת פגיעתו בך, אך לא בעקרון. במצב של ישראל של היום, היא איננה יכולה לבלוע או להקיא, לתקוף או לסגת, כי בכל אחד מהמקרים הללו תהיה נחיתותה המוסרית בעוכריה. במצב המצור הקיים, שומה על הנצורים – אזרחי ישראל – ללמוד את אפשרויות החופש.

נתונים נוספים