השחיתות המוסרית החברתית במדינת ישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 890
השחיתות המוסרית החברתית במדינת ישראל
אחת הצורות שבהן באה לידי ביטוי שחיתותה המוסרית של מדינה היא אדישותם של חבריה ו/או הנהגתה כלפי מותו של אחד מאזרחיה. זו יכולה לבוא גם לידי ביטוי בכך שהנהגתה סבורה שיש דבר גרוע יותר ממותו של אחד מאזרחיה – בכך שהיא מרשה שמוות כזה יקרה מדי יום – ובכך שציבור האזרחים תומך בהשקפה זו על יסוד "אין ברירה".
זהו, למעשה, מצבה של החברה הישראלית של היום. בראשה של המדינה שבה מתקיימת חברה זו – מדינת ישראל – עומד היום אדם שממדיניותו ניתן להסיק כי הוא סובר שבמדיניות ראויה למדינה הנמצאת במצב מלחמה, אין ברירה לגבי חובתם של חפים מפשע למות.
לתפיסה מדינית כזו אין מקום בחברה מוסרית. לכאורה, ניתן להגן על עמדה זו כעל ריאליסטיות, כלומר תפישת עובדות מציאות מחייבות, שלא ניתן להתעלם מהן, אך אין המדובר בתאונה, אלא כנתון הנלקח בחשבון כעובדה שאין זה אפשרי שלא תתקיים. לא רק שגישה כזו איננה נכונה מבחינה עובדתית (כי תמיד "יש ברירה" ובמדיניות בטחון נכונה שום אזרח חף מפשע אינו חייב להיקטל בידי האויב), אלא שהיא מחייבת את העומד בראשה של חברה מוסרית להתפטר אם אינו יכול להציע מדיניות השומרת על חיי האזרחים שעליהם הוא מופקד.
כאמור, רק בחברה שבה פשתה שחיתות מוסרית אין תביעה חד משמעית לביטחון חייהם של כל האזרחים – ורק לחברה שמערכת הביטחון שלה מציעה ביטחון מרבי יש זכות מוסרית לתבוע תשלום עבור סוג כזה של בטחון.
יהיו רבים שיתפסו גישת בטחון כזו, אשר מבטיחה בטחון מלא לכלל החברה, כ"לא מעשית", אך אין זה אלא עדות להתדרדרות שעברה חברתנו מאז הייתה כזו שיכולה הייתה להציע ביטחון לאזרחיה ועד המצב היום שבו, מדי שבוע, אנו שומעים על רצח אזרחינו, זועקים ומקבלים בתמורה שתיקה לא מוסרית של מנהיגינו הצבאיים, אשר מתנהגים כאילו מתקפות רצחניות על ידי האויב הן דבר שבשגרה – וכבר אינם מתיימרים אפילו להציע לאזרח חיים של בטחון.
המצב שבו אזרח חף מפשע, המשלם את מסיו, איננו מקבל יותר את תמורתם בצורת בטחון מאלה שאותם הוא מפרנס, הוא קרקעית תהום ההתדרדרות המוסרית של חברה מושחתת. למעשה, בעצם היותו של האזרח הישראלי במצב שבו כל משאביה העצומים של מערכת הבטחון אינם מנוצלים להגנה עליו, יש גם משום עדות ל"השוואת כלים" מוסרית עם מדינות האויב המקיפות את ישראל.
במדינות עריצות אלה לא נשמרות זכויות האדם של האזרחים – והם כפופים, למעשה, לאימי החיים במצב שבו יכול השלטון לעשות בחייהם הפרטיים כחפצו. למעשה, מתצפית על הדרך בה נוהג בשנים האחרונות הממשל בישראל באזרחיו, ניתן להסיק כי ישראל נמצאת בדרך לכיוון דומה: בצד ההפקרות שנוהג הממשל הישראלי לגבי בטחונו של האזרח, קיימים גם סימנים מתגברים של פגיעה בוטה בזכויותיהם. אי הנעימות הישירה והעקיפה שנגרמת למתיישבים בשטחי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים הם דוגמה להתדרדרות מוסרית כללית שאחזה בישראל מאז הסכמי ה"שלום".