מחלה ושמה "ריאל פוליטיקה"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1064
מחלה ושמה "ריאל פוליטיקה"
בישראל תמהים אנשי ימין וחובשי כיפות רבים לוויתורים המבוצעים על ידי ממשלת הימין; הם אינם תופסים כי אנשי ממשלה זו חולים במחלה הפוליטית של ה"ריאל פוליטיקה", שאינה אלא צורה של פרגמטיזם: המחשבה שמה שמנצח הוא הצודק.
הדבר נכון מבחינה מטפיסית, אך לא ניתן להבחין בו תמיד בהווה ואיש הצדק יודע כי את פעולתו יש לבסס על הצדק גם אם וכאשר נראה שאין הוא חזק; זה איננו מה שעושים העומדים בראש המדינה היום.
בסופו של דבר משמעותה של מחלה זו שלהם היא שאלה החולים בה אינם אנשי אמונה - באל או ברעיון - ושאיפתם לשלום היא מיסטית ומתעלמת מן המציאות. החולים במחלה - ובמקרה זה המאיישים את ממשלת ישראל - אינם מאמינים בצדק אלא בכוח ואינם מבינים שהכוח הוא רק ביטוי חיצוני של פעולת הצדק.
מכיוון שהם רואים את הכוח כסיבה ולא כתוצאה, הם סוברים שהפעלת כוח, כשלעצמה, מבטאת צדק ולכן הם נכנעים לכל מה שנראה להם ככוח עדיף על שלהם. ה"ריאל פוליטיקאי" מאמין שכניעה לכוח היא פעולה המתבססת על צדק ולכן אין הוא מסיק מכך שהישגיו הפוליטיים מתמוטטים, שפעל בצורה לא צודקת.
לעתים, בבדיחות הדעת, נהגו לומר לגבי ההגיון הצבאי כי "מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח"; אין כמו אמירה זו לתאר את ההגיון הפנימי של המדינאי הישראלי של היום, הנכנע והמוותר למה שהוא רואה ככוח עדיף, מבלי להבין כי הצדק האמיתי אינו יכול להיסדק או "להתגמש".
בהשפעתה של הגישה הפרגמטיסטית לעומק הווייתו של המדינאי, היא מביאה אותו לסבור שהאסונות שהוא יוצר בפעולות הוויתור שלו נגרמו מכך שיש כוחות שלא נלקחו על ידו בחשבון בחשיבתו. הדבר נכון, אך לא במובן שאליו מתכוון ה"ריאל-פוליטיקאי"; הוכח שהוא אינו לוקח בחשבון הוא הכוח החזק ביותר שנמצא, שהוא כוח הצדק.
מחלה ושמה "ריאל פוליטיקה"
בישראל תמהים אנשי ימין וחובשי כיפות רבים לוויתורים המבוצעים על ידי ממשלת הימין; הם אינם תופסים כי אנשי ממשלה זו חולים במחלה הפוליטית של ה"ריאל פוליטיקה", שאינה אלא צורה של פרגמטיזם: המחשבה שמה שמנצח הוא הצודק.
הדבר נכון מבחינה מטפיסית, אך לא ניתן להבחין בו תמיד בהווה ואיש הצדק יודע כי את פעולתו יש לבסס על הצדק גם אם וכאשר נראה שאין הוא חזק; זה איננו מה שעושים העומדים בראש המדינה היום.
בסופו של דבר משמעותה של מחלה זו שלהם היא שאלה החולים בה אינם אנשי אמונה - באל או ברעיון - ושאיפתם לשלום היא מיסטית ומתעלמת מן המציאות. החולים במחלה - ובמקרה זה המאיישים את ממשלת ישראל - אינם מאמינים בצדק אלא בכוח ואינם מבינים שהכוח הוא רק ביטוי חיצוני של פעולת הצדק.
מכיוון שהם רואים את הכוח כסיבה ולא כתוצאה, הם סוברים שהפעלת כוח, כשלעצמה, מבטאת צדק ולכן הם נכנעים לכל מה שנראה להם ככוח עדיף על שלהם. ה"ריאל פוליטיקאי" מאמין שכניעה לכוח היא פעולה המתבססת על צדק ולכן אין הוא מסיק מכך שהישגיו הפוליטיים מתמוטטים, שפעל בצורה לא צודקת.
לעתים, בבדיחות הדעת, נהגו לומר לגבי ההגיון הצבאי כי "מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח"; אין כמו אמירה זו לתאר את ההגיון הפנימי של המדינאי הישראלי של היום, הנכנע והמוותר למה שהוא רואה ככוח עדיף, מבלי להבין כי הצדק האמיתי אינו יכול להיסדק או "להתגמש".
בהשפעתה של הגישה הפרגמטיסטית לעומק הווייתו של המדינאי, היא מביאה אותו לסבור שהאסונות שהוא יוצר בפעולות הוויתור שלו נגרמו מכך שיש כוחות שלא נלקחו על ידו בחשבון בחשיבתו. הדבר נכון, אך לא במובן שאליו מתכוון ה"ריאל-פוליטיקאי"; הוכח שהוא אינו לוקח בחשבון הוא הכוח החזק ביותר שנמצא, שהוא כוח הצדק.