מחלת הרוח

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 919

מלחמת הרוח

על טעות שכיחה

האדם הוא יצור רוחני. משמעותה של עובדה זו היא שכל פעולותיו של האדם – כולל הגופניות – מנוהלות על ידי רוח האדם, וקל וחומר שרוחני כל מה שמתרחש ממש ברוחו, כמו מחשבתו, הבנתו, רצונו, שאיפותיו ומגמותיו. מכך גם ניתן להבין שאף החומרניות, שהיא הגישה המייצגת אמונה בחומר, היא רוחנית. רוחניותו של האדם היא גם המפתח להבנה נכונה של שאיפותיו בתחומים אשר נתפסים כלא-רוחניים במהותם, כמו כל הכרוך בסיפוק צרכיו הגופניים. אחד מתחומים אלה הוא המלחמה האנושית.

בשל היות המלחמה בין בני אדם קיימת, מתחוללת ומתבטאת במישור החומרי של העולם, שכיחה ביותר היא הטעות של הבנתה כמבטאת ערכים לא רוחניים, אך ערכים, בהגדרה, הם רוחניים. לפיכך כל המתרחש במלחמות כפוף באופן מלא לרוח האדם, החל מהרעיונות והמגמות שנמצאות ביסוד המלחמה וכלה במה שמכריע אותה; מבחינה זו אין הנצחון תוצר של עליונות בחומר אלא ברוח – וזו תהיה, לעתים קרובות, מבוססת על מצבו הרוחני של האדם הלוחם, אשר האומץ, החיוניות והנחישות שהוא מגלה בקרב הם תוצאה ישירה של תפיסתו המוסרית את המציאות.

הטעות השכיחה של עליונות הגוף, המתבטאת במחשבה שבשדה הקרב גובר מי שחזק יותר מבחינה חומרית – או, כפי שמקובל להבין זאת בימינו, מי שעולה על יריבו מבחינה טכנולוגית – איננו אלא ביטוי של התבוננות בחלק מן השלם: בחלק מזמן המלחמה יכול הצד הלא צודק שלה להחזיק בפירותיה של מחשבה יצרנית, כמו שיכלו הנאצים להשתמש, במשך העשור שבו שלטו בגרמניה, במנגנוניה התרבותיים שלא נבנו על ידם – או כמו שיכולים אויבי ישראל של היום להפעיל נגדה כלי נשק מתוחכמים שנוצרו על ידי אחרים. במקרים אלה, ולמעשה בכל מקרה מסוג זה, מהווה דווקא הזדקקותם של בני אדם לא מוסריים לאמצעים שנוצרו על ידי רוח האדם להכרה בעוצמתה של זו.

ביחסים הקיימים היום בין העולם החופשי לדיקטטורות הקומוניסטיות ולאלה של העולם השלישי מתבטא כוח הרוח בנחיתותם של המשטרים הנוקטים בדיכוי האדם אל מול אלה המאפשרים לאדם לבטא את רוחו בצורה חופשית. מבחינה זו מתמידות בחולשתן מדינות העבדים התלויות, לצורך קיומן, ביצרנותם של אזרחי העולם החופשי – והדוגמה המובהקת לכך בעולם של היום היא סין, הסוחרת בכוח עבודתם של אזרחיה המשועבדים. אך גם המשטר הסיני יודע שחייב הוא לכבד את רוח האדם של נתיניו, אפילו אם כל מה שהוא עושה לגבי הדבר אינו אלא בגדר של מס-שפתיים.

וזהו, למעשה, גם המצב כשמדובר במדינת ישראל; על אף שהיא איננה חופשית, יודעים העומדים בראשה איך להציגה ככזו באמצעות עובדת היותה דמוקרטיה, שהיא השיטה הנחשבת על ידי בני זמננו כשוות-ערך למסגרת של חופש פוליטי. עם זאת, התשלום הקשה שמשלמת החברה הישראלית על תרמית זו הוא שאלה שעומדים בראשה עובדים את אלילי החומר ואינם מבינים את עליונות הרוח או מאמינים בכוחה. זה נובע מכך שבגלל היות הדמוקרטיה הסוציאליסטית רק מעטה ליברלי דק המסווה את קיומה של כפיה שלטונית, קל להנהגת המדינה להאמין באידיאולוגיה המצדיקה כפיה זו על יסוד פרגמטי. זו, למעשה, הסיבה העיקרית לכך שאין מדינת ישראל מצליחה להגיע לנצחון על אויבותיה.

כבר מאז המהפכה הקומוניסטית בוטאה האמונה הטפלה בכוח החומר בדיקטטורה הסוציאליסטית-מטריאליסטית ומדיניותה הפוליטית והצבאית של ישראל ממשיכה בדרך זו. מנהיגיה של ישראל, מתוך המשקל הבלעדי שנתנו להיבטים הצבאיים-פיזיים של המאבק, לא הבינו מעולם את מהותו של כוח הרוח – ואת משקלה המעשי של התעמולה הפסיכו-פוליטית במשוואת הכוח הפוליטי העולמית. ישראל, בדומה למה שקורה לארה"ב בעירק, לומדת על בשרה את עוצמת כוח הרוח אל מול חולשת החומר; על אף שצה"ל, אחד הצבאות המתקדמים בעולם מבחינת תחכומו הטכנולוגי, הוכיח עליונות פיזית על האויב, ישראל לא הצליחה להפסיק את התקפתו המתמדת על ישוביה ועריה בשל האיסטרטגיה הפוליטית של החמאס ושותפיו, שהצליחו לנצח את ישראל בשדה המערכה על דעת הקהל העולמית.

על אף שלא נוצחה בשדה הקרב, ישראל של היום מוצאת את עצמה נלחמת על כבודה כנגד כוח הרוח המנצח אותה בעולם כולו. נצחון זה אינו תוצאה של מהלך צבאי אלא של תעמולה אנטי ישראלית כוזבת אשר ניצלה את שתיקתה של ישראל; מצב עכשווי נורא זה, שבו מוצג הצד הצודק במלחמה כתוקפן ואילו העולם אינו מביע מחאה כלפי אי מוסריותו של הצד הפושע של הסכסוך, הוא מפירות הפרא של חוסר השקעה בתחום הרוח - של שקר שנזרע לפני זמן רב על ידי האויב וטופח על ידו במשך זמן ארוך. הדבר נעשה באמצעות פעילות ענפה בכל תחומי רוח האדם - פוליטית, תקשורתית ואמנותית - אשר הוצאה לפועל על ידי אויבי המוסר והצדק, הפזורים בעולם כולו.

אויבים אלה, שאינם רק אויביה של ישראל אלא גם אויביו של העולם כולו, אינם נמצאים רק מעבר לגבול ישראל, אלא בכל רחבי העולם; במדינות האויב ובמדינות העבדים הקיימות בעולם מחזיקים הם בעמדות בכירות ובעולם המערבי הם מחזיקים בעמדות השפעה בתחומי הרוח וניתן למצוא אותם בהמוניהם פועלים בתחומים כמו הפוליטיקה, האקדמיה, החינוך הגבוה, התקשורת והאמנויות. המשותף להם הוא הפעלתה של איסטרטגיה אנטי אנושית, המציגה את עצמה כהומניסטית, תוך הצהרתה על דאגתה לכל קרבן של "האימפריאליזם והקפיטליזם העולמיים". את מדינת ישראל הם רואים כחלק מאלה, אף כי שנאתם הקדימה בהרבה את מדינת ישראל או אף את הסכסוך המזרח-תיכוני. הם עוסקים בכיבוש העולם כולו, תוך התבססות על העקרון שכוחה של אמירה גדול יותר מכוח הנשק, אפילו אם מדובר באמירה שקרית.

וקל וחומר כשמדובר באמירה היחידה. את זעקתם השקרית של ה"מקופחים" הפלשתיניים, למשל, הגביר והדגיש הריק התקשורתי הישראלי. בזמן שבו הסתפק קולה של ישראל בהצגת פצעי העם היהודי מן השואה, היו המוסר והצדק האמיתיים של המלחמה במזרח התיכון מוסתרים, מעוותים ומטושטשים על ידי קולותיהם של כזבני האויב המתוחכמים, המציגים את הפושעים כצודקים ומגינים עליהם. מאבק זה בין קולותיהם למתנגדיהם היה למלחמה רבתי המתחוללת היום בעולם כולו, כשהיא מנצלת את העובדה שרוב בני האנושות מחזיקים בבורות גמורה לגבי העובדות ההסטוריות. במקרה של העימות בין ישראל לאויבותיה הוכח יותר מכך: שכוחו של השקר הנשמע ברמה עולה על זה של האמת ששותקת. אויבי ישראל, שצברו כוח רב בשל שקריהם, שאותם נשאו מעל כל במה אפשרית בעולם, לא נתקלו מעולם בתגובה מילולית הולמת לכזביהם מצדה של ישראל – וגם לא בהתנגדות פעילה בעלת אופי משפטי, כפי שהיה ראוי.

אך הגיוני הוא שסוג כזה של פעילות משפטית מאפיינת היום דווקא את האויב, המשלב בין המשך פעילות תעמולתית וניצול האפשרויות שקיימות במערכת המשפט הבינלאומי. בצד יוזמות רבות לתביעת גורמים ישראליים על יסוד פגיעתם-לכאורה בזכויות האדם של ה"מדוכאים" על ידם, נהנה היום כוח התעמולה השקרי שלהם, המוקיע את ישראל כלא מוסרית, מגיבוי תקשורתי רב עוצמה בצורת תחנות טלויזיה עצמאיות ואתרי רשת, הנהנים מתמיכה משאבית גדולה שמגיעה מכיוון מדינות הנפט. הצלחתם מתבטאת, בין היתר, בכך שגם אם נציגי התקשורת הישראלית אינם מסכימים עם עמדתם, אין הם מבטאים זאת.

חולשת עמדתה של ישראל במלחמת הרוח הזו מתבטאת בחוסר יכולתה להסביר את עמדותיה שלה. זו נובעת, בין היתר, מכך שעל אף שבמגילת העצמאות שלה הוגדרה ישראל כמדינת העם היהודי לא מצאה לנכון מעולם מנהיגותה לגייס לטובת ענינה את ערכי היהדות. בהתאמה לכך הוגבלה והודרה במדינת ישראל ההלכה היהודית מתחומים כמו הבטחון, המשפט והחינוך הממלכתיים ועובדת הישארותה מחוץ להם יצרה ריק מוסרי שמתבטא בששים שנה של היחלשות רוחנית. ירידה זו היא המתבטאת בשתיקה הלא מוצדקת של ישראל - ואת מחדלי הרוח של המדינה בתחום זה מבטאת, יותר מכל, העובדה שכל משאביו העצומים של העם היהודי, העומדים לשירות מדינת ישראל, לא נקראו על ידה מעולם להתגייס לטובתה.

השארתה של המסורת היהודית מחוץ לגדר המדינה נובעת מההבנה המוטעית של מנהיגיה לגבי כוחה העכשווי של התפיסה המוסרית היהודית לטפל בסוגיות השעה. באחזם, בגלל האידיאולוגיה הסוציאליסטית המנחה אותם, בתפיסות מוסר נוצריות ביסודם, אין בידה כלים רוחניים ראויים המסוגלים להתעמת באופן יעיל נגד אויביה. כתוצאה מכך אין העולם של היום מתייחס אל ארגוני הטרור הנלחמים נגד ישראל כאל לא מוסריים. למעשה, בדרכים רבות הם אף מקבלים לגיטימציה, כמו במקרה של החלטת בריטניה לפתוח בדיאלוג עם נציגי החמאס והחיזבללה. אל מול אלה נמשך מחדל השתיקה של ישראל, אשר איננה מביעה שום תלונה או מחאה מוסרית לגבי עמדה זו של העולם.

במלחמת הרוח המתנהלת היום הגיע לשיאו תהליך ההתדרדרות של ישראל מבחינה מוסרית, אשר נוצר כתוצאה ישירה מכך שמנהיגיה מחלו פעם אחר פעם על פגיעה בכבודה. למעשה, מדובר בשתיקתה הזועקת של מדינת ישראל, אשר לא עשתה די כדי להוקיע את אי מוסריותם של אויביה. אלה, אשר הפכו את עיוות המציאות לאומנות הקיום שלהם, מבינים היום, במיוחד דרך חוסר היכולת הישראלית להשתחרר ממלכודותיהם, את חולשת הבטחון העצמי המוסרי שלה, המגיעה לשיאה עם כניעתה לסחטנות המופעלת נגדה. שכן, אם היו מנהיגי ישראל חשים בטחון עצמי מוסרי גדול יותר בעמדתה של ישראל מול אויביה, הם היו יכולים לעשות רבות נגד ההסכמה שבשתיקה הקיימת היום נגדה.

אם היתה מדינת ישראל אוזרת מחדש את כוח הרוח היה הדבר הראשון שאותו היתה מגלה בבית אוצרה – כשהוא צפון ומחכה ליום פקודה - את מאגר הנשק הרוחני הגדול מסוגו בעולם: את המוסר, האמת והצדק. בשימוש מושכל בהם הדבר הראשון שהיה על ישראל לעשות הוא להוקיע קבל עולם את אי המוסריות ואת חוסר האנושיות שיש לא רק בפעולות האויב נגדה אלא גם בתמיכת השתיקה שלה הוא זוכה מצד אומות העולם. בפעולה זו היתה ישראל פורצת פתח בחומת כלא הכזב הסוגר עליה, אל האמת, האויר והאור הקיימים בעולם ויוצאת לדרך של מלחמת הרוח הצודקת שבה מובטח לה הנצחון.

נתונים נוספים