נצחונם של הערבים

 

נצחונם של הערבים

במלחמה בין מדינת ישראל למדינות ערב ניצחו הערבים. המלחמה הפיזית שבה הצליחה בינתיים ישראל למנוע את כיבושה על ידם היא רק ראש החץ של המאבק בין שתי התרבויות, שתי תפיסות המציאות. במאבק זה התפיסה הערבית כבשה את ישראל לחלוטין.

על אף שלא הצליחו להשמיד את ישראל הצליחו הערבים לערער את כל מושגי הצדק הישראליים המקוריים, לגרום לה לפקפק בצדקתה ולהביא אותה למצב שבו תיאלץ לבחור בין מושגים ערביים אלימים או מערביים סלחניים, כלומר שהנצרות או האיסלם הפכו לברירת המחדל הישראלית, לאחר שישראל נטשה את האפשרות היהודית.

מבחינה זו מתנהג בישראל איש הימין כמוסלמי קיצוני, שהגישה הקולקטיביסטית שבה הוא נוקט נגד הערבים, השואפת להשמידם, דומה לגישתו של המוסלמי ששונא את כל היהודים באשר הם, ואילו השמאל הישראלי מתנהג ככומר המטיף להתייחס לערבים באהבה מחוץ להקשר, כאילו הם ראויים לאהבה גם אם הם פושעים נגד האנושיות.

במצב זה הכוח היחידי שיכול להציל את ישראל הוא הנהגה אינטלקטואלית יהודית. אם תהיה המדיניות הננקטת על ידי ישראל כזו של שכלתנות שתתייחס לכל מצב תוך שיפוטו המתאים, היא תצליח להתחמק ממלכודת הדוגמה הנוצרית והרשנות המוסלמית גם יחד.

יכולתה המיוחדת של היהדות לשפוט את היחיד באופן אינדבידואלי היא היחידה שתתאים למצב המסובך דיו של המלחמה ותסייע לכך הכרה ביהדות כבכוח רעיוני ייחודי ומקורי ולא כגרורה כלשהי של ההליכים הפוליטיים העולמיים.

תהליכים אלה, החולים אף הם ביתר אכזריות מוסלמית או בעודף חמלה נוצרית, המבוססים שניהם על גישות קולקטיביסטיות, הם מלכודת פוליטית שישראל צריכה להשתחרר מהם.

וכדי להביס את התוקפנות המוסלמית והנוצרית כלפיה, ובו בזמן להשתחרר מאחיזתם של בניה אלה בה, תועיל הגברת ההכרה בעובדה ההסטורית שהנצרות והאיסלם הם ילדי היהדות וכי היהדות היא ההורה של ילדים סוררים וטפשים אלה.

מודעות חזקה יותר לעובדת הנחתה של התשתית הערכית היסודית של שליטי העולם הנוצריים וכובשי העולם המוסלמים על ידי היהדות יאפשר ליהדות להשיב מלחמה רעיונית שערה כנגדן, להציג קבל עם ועולם את אי הבנתן את שרשי יסודותיהן, ולנצח אותן במאבק על השבתו לה של העולם הרוחני שהן הורסות.

 

נתונים נוספים