שחרורם של רוצחים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 869
שחרורם של רוצחים
אחד מהמשמעותיים ביותר שבנצחונותיהם של אויבינו עלינו הוא בכך שכאשר אנו מתנגדים לשחרור אסירים, הטיעון שנראה לנו כמשמעותי ביותר לטובת עניננו הוא הטיעון הפרגמטי הבטחוני, כלומר: זה שרבים מהמשתחררים ישובו אל דרך הלחימה בישראל והדבר יעלה בחיים יקרים. אך עם כל הנכונות בהערכה זו וכל הנחיצות להיזהר משובם של אסירים אלה לדרך הפשע, אסור לשכוח את משמעות העובדה שמדובר ברוצחים (ואין זה משנה כלל אם הצליחו במעשיהם או לא) – ושהאויב אינו רואה אותם ככאלה.
דרישתם של הפלשתינים לשחרור אסירים צריכה להתפרש במלוא המשמעות שלה, שהיא שהפלשתינים אינם רואים את הרוצחים כרוצחים באמת, אלא כחיילים. יתרה מזו: מבחינתם, אסירים אלה הם לוחמי חופש, אשר יזכו לכבוד ולפרסים על מעשיהם. על רקע זה, אם ישראל משחררת רוצחים אחרי שתפסה אותם, שפטה אותם והם נמצאים בתהליך של ענישה, היא איננה רק מביאה לאיום על עמדותיה מבחינה בטחונית, אלא יוצרת, במו ידיה, ערעור קשה של מעמדה המוסרי.
מעשית, הויכוח העכשווי בין ישראל לאויבותיה נסב על האשמתם את ישראל בחוסר מוסריות; בהקשר כזה, כניעתה של ישראל בנושא שחרור אסירים אינו צעד "טכני" לכיוון פשרה אלא עקרוני באי מוסריותו: בצד אי המוסריות היסודית שבשחרור רוצח, מדובר בהודאה של ישראל באי מוסריותה שלה, כלומר בכך שעמדתה שלה היא העמדה הלא-מוסרית בעימות הקיים בינה לבין אויבותיה.
כל שחרור נוסף של רוצחים על ידי ישראל מהווה עדות נוספת לכך שמבחינת הנהגתה של מדינת ישראל מדובר במעשה בעל אופי טאקטי – ומכאן לא רחוקה הדרך מהמחשבה שישראל עוצרת, מלכתחילה, אנשים שהם חפים מפשע בכלל, למטרות של ביצוע עיסקאות. בעיניו של ערבי הדבר מעמיד את מעשיה של ישראל על אותה רמה של חטיפת חיילי צה"ל לצורך ביצוע עסקאות, המבוצעת על ידי אויבינו. חשיבה מסוג זה אינה אלא צעד הגיוני אחד אחרי שנעשתה הכשרת הקרקע המוסרית לצורך הנושא, בהצגת ישראל ואויבותיה כאילו הן שוות-ערך זו לזו מבחינה מוסרית.
מה שברור מכל ההקשר הוא המידה העצומה של אזלת היד שבה נוקט הממשל הישראלי לגבי הבנת המשמעויות המוסריות של פעולותיו. בהקשר זה נראה כי בזמו שישראל מקדימה את אויביה מבחינה טכנולוגית כשמדובר באלקטרוניקה המורכבת של כלי הנשק שלה, הרי בהבנתה את העקרונות המוסריים המובעים בפעולותיה היא מפגרת ביותר.
נראה שהמודעות למשמעויות המוסריות שמובעת במדיניות ישראל חלשה ביותר, אם בכלל יש כזו ברשות קובעיה. מבחינה זו מבייש הממשל הישראלי את כל תומכיה של ישראל, שלא לדבר על מפח הנפש שהוא גורם בפעולת שחרור הרוצחים לאלה שהשקיעו מאמצים עצומים והסתכנו בחייהם להביא פושעים אלה לצדק.
אם יפקחו משחררי הרוצחים את עיניהם לראות את טבעה של השמחה שבה מתקבלים המשוחררים במקומותיהם, הם יבינו עד כמה לא צודקת העובדה ששחרור זה מתקבל על ידי אויבי ישראל כביטוי של צדק – ועד כמה מהווה עובדה זו, כשלעצמה, מכפיל כוח לא-ישוער, ששקול, במונחים איסטרטגיים, למסירת נשק מתוחכם להשמדה המונית לאויב.