תעמולה לצורך שליטה רוחנית

 

תעמולה לצורך שליטה רוחנית

מטרת התעמולה המתמדת שמערכות הממשל עושות לעצמן, הן בתקשורת והן בחינוך, היא לשלוט על האדם רוחנית. מבחינתן, רוחנית משמעו מבפנים. מדובר בשליטה באמצעות מרכז השליטה של האדם בעצמו – רוחו.

מרכז השליטה ברוח האדם הוא השליטה בחוש האחריות שלו, במודעותו המוסרית; תחושת המחוייבות היא הצינור שבאמצעותו שולטת המדינה הבוזזת – המצפון, היושר, הערכים האציליים.

במקום כפיה ישירה יש היום המלצות ידידותיות, שגם הן, בסופו של דבר, אותו ענין, כי הן מסתכמות ברעיון שההנעה האנושית נעשית מבחוץ ולא מבפנים – ומבחוץ זו תמיד ההנעה הפחות טובה. ההנעה האנושית הנכונה היא זו הצומחת מקרבי האדם עצמו, מתוכו החוצה, מהרוח אל הגוף. זהו ניצול האובייקטיביות של היחיד, יחס רוחו אל העובדות החיצוניות.

כשהיחיד מכפיף את עצמו באופן התנדבותי למען מערכת שליטה פוליטית, הוא עסוק בהפעלה עצמית זו, מה שאינו מאפשר לו לבקר את מערכת השליטה – או, גרוע יותר, עלול ליצור בו תחושה של פיצול סתירתי.

כך יוצא שבחדלונו שלא באשמתו מאפשר האזרח למערכת המושלת בו להתרכז בבניית מסך העשן העובדתי שבו היא מטשטשת את שיפוטו מלכתחילה.

נתונים נוספים