ישראל ודו"ח גולדסטון
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1031
ישראל ודו"ח גולדסטון
דיון על התנהלות צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה התרחש במועצת הבטחון של האו"ם, כאשר תוצאותיו ידועות מראש, שכן הן מבוססות על החלטת רוב של נציגי מדינות שברובן אויבות ישראל. כך או אחרת יהוו סיכומי הדיון פגיעה פוליטית קשה במעמדה של ישראל, אשר תוצג בו כפושעת מלחמה ובעקבותיו תצטרך מדינת ישראל להתעמת עם צורות שונות של אי נעימות, שיתכן שאף יעלו לה במשאבים. בשל הצורה בה הוצג הדו"ח לציבור עוד לפני הדיון בו ברור כי אין צורך להעמיק בו כדי להבין כי עוד לפני שנכתב ניתן היה להגדירו כפעולה אנטי-ישראלית.
מעבר לכל התוצאות המעשיות השליליות שעלולות להיות לדו"ח על ישראל במונחים של פעולות אפשריות נגדה, תמצא את עצמה ישראל, שתוצג כפושעת מלחמה, כקרבן הקהילה הבינלאומית כולה. זו תעלה אותה על מזבח הטרור ויחד עימה גם את העם היהודי כולו, אשר מדינת ישראל נתפסת בעולם כמייצגת שלו.
לקיום הדיון באו"ם קדם מאבק דיפלומטי מסובך וועדת האו"ם לזכויות אדם הודיעה כי תחדש את הדיון בממצאי דו"ח גולדסטון רק לאחר שהפלסטינים הצליחו להשיג תמיכה לדיון זה. יממה לאחר הדיון הוסכם כי ייערך דיון בנושא גם במועצת הביטחון של האו"ם. הודעת האו"ם, שהיתה בגדר נצחון לתומכים בדיון זה, נמסרה הרבה לפני שנבדק הדו"ח לפרטיו. כבר בחרושת של תגובות והתייחסויות לגבי הדו"ח, שהיו בגדר מאבק בעד ונגד קיום הדיון בו, היתה ברורה מגמתיותו.
אחד מן הגורמים שדחפו לקיום הדיון היה יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן אשר הורה לשגריר הפלסטיני במועצת זכויות האדם של האו"ם בג'נבה לעשות זאת "כדי להגיע להחלטה שתאפשר לשפוט כל מי שפשע נגד העם הפלסטיני" – וכמובן שאין זה מקרי שתוצאות הדיון תאמו לצורת הגדרה זו של הרשות הפושעת עצמה, אשר הפרה פעמים רבות בעצמה את זכויות האדם של נתיניה. עצם העובדה שלארגון לא-דמוקרטי זה, שאיננו עדיין בגדר מדינה, יש נציג בועדה לזכויות האדם של האו"ם, חושפת את אי הצדק המובנה בשיטת ההצבעה שעליה מבוססת כל החלטת ועדה של האו"ם, שכן החלטות אלה מבוססות על קיומם של מספר רב של נציגי מדינות העוינות את ישראל ובנות בריתן. בהקשר שבו יש לקולותיהם ערך שווה לאלה של ישראל והעומדות לצידה, עולים הם עליה מבחינה מספרית. לפיכך, זהה שיטת ההצבעה בועדות האו"ם לגישה שבה מתייחס העולם להצהרות דובריה של ישראל, הנתפסות כשוות-ערך להצהרות דוברי החמאס ולפיכך כמבטלות אלה את אלה.
סוג כזה של דיון המוכרע על יסוד פרוצדורלי של הצבעת רוב איננו מאפשר הערכה במונחים של צדק ולכן, צודקות ככל שהיו ההצהרות הישראליות, לא היה בהן כדי להטיל משקל משמעותי לטובת עמדתה או להתנגד לעצם המגמה המקורית של יוזמי הדו"ח. לכן גם לא היה בהצהרותיהן ותגובותיהן של ישראל וארה"ב כדי להרתיע או להשפיע על אף חברה באו"ם או במועצת זכויות האדם של האו"ם לטובת עמדת ישראל. דובר משרד החוץ הישראלי שאמר לתקשורת כי יש מדינות שיתמכו אוטומטית בדו"ח שכח לציין שמדובר ברוב משתתפי הועדה. לדבריו, "הדו"ח טוב לחמאס ומה שטוב לחמאס רע לרשות הפלסטינית, ורע לתהליך השלום" התנגדו דוברי החמאס, אשר דחו את הדו"ח; בכיר בחמאס אף אמר שהארגון לא מקבל את הניסיון להפחית מאחריות "היישות הציונית" ולהטיל אשמה על החמאס. בכך הצטרף החמאס לאבו מאזן ולמחברי הדו"ח בהטילו אשמה מוסרית על ישראל.
המחדל הגדול ביותר, בהקשר זה, מתבטא בעובדה שגם התומכת הגדולה ביותר של ישראל, ארה"ב, לא מצאה לנכון להצהיר על הצדק שבעמדת ישראל או, לפחות, על אי הצדק שבעמדת מחברי הדו"ח. דובר משרד החוץ האמריקאי, איאן קלי, שמסר את תגובת ארצות הברית לדו"ח גולדסטון ציין כי מסקנותיו אינן מחמירות עם שני הצדדים באותה מידה. "אף שהדו"ח מתייחס לכל הצדדים בסכסוך, ההתמקדות הגורפת שלו היא בפעולותיה של ישראל". לאמירה מסוג זה, חריפה ככל שתהיה, יש טעם תפל בשל היותה ממוקדת בבעיה של איזון ולא בנושא בעל משקל מוסרי ולכן היא מחוסרת, למעשה, כל עוצמה ביקורתית אמיתית. ברוח זו נקטו גם מדינות כמו צרפת ובריטניה אשר נמנעו מלהצביע בועדת זכויות האדם של האו"ם שעסקה בדו"ח.
שר הביטחון הישראלי אהוד ברק, אחד מהמדינאים הישראלים הבודדים שניסה להגן על ישראל, שוחח עם שורה של אישים ומדינאים בעולם, ואמר כי "דו"ח גולדסטון הוא דו"ח שקרי, מעוות, מגמתי ומעודד את הטרור. אימוץ הדו"ח עלול להעניק רוח גבית לארגוני טרור ברחבי העולם. המדינות הדמוקרטיות בעולם צריכות להבין, כי אימוץ הדו"ח יפגע קשות ביכולתן להתמודד עם ארגוני טרור וטרור בכללותו". אך מעבר להצהרות מסוג זה לא הפגינו דוברי ישראל וארה"ב בשום דרך מעשית – משפטית או אחרת - מחאה נגד אי הצדק שמייצג הדו"ח. לדבר זה עלולות להיות השלכות חמורות לעתיד בשל היותו של המהלך הבינלאומי הנוכחי באו"ם כזה שיפגע לא רק בישראל אלא במאמץ הכלל-עולמי נגד הטרור ואויבי העולם החופשי.
אל מול השתיקה הרשמית של הממסד הישראלי והמערבי, האירוע המשמעותי היחידי ביחס לדו"ח גולדסטון התנהל בישראל דווקא על ידי גורמים לא רשמיים. בעלי עמדה לא מעטים – אנשי דת, משפט והגות - מצאו לנכון להתכנס יחדיו ולדון לא רק במשמעותו ובהשלכותיו אלא גם באפשרויות הפעולה הפתוחות לפניהם. באופן לא מוסבר, דווקא האצת ההתרחשויות מסביב לדיון בדו"ח גולדסטון באו"ם מרמזת כי לפעילות זו של גורמים לא ממשלתיים, המתרחשת בישראל "מתחת לפני השטח", יש יותר השפעה משרגילים אנו לחשוב.
פורום דיון לא רשמי זה הגיע, בהקשר זה, לכמה סיכומים בעלי השלכות עתידיות משמעותיות: קודם כל, שיהיה מעמדנו הציבורי הרשמי במדינת ישראל חלש ככל שיהיה, אין הדבר פוטר את בעלי ההכרה המוסרית מלהצהיר על עמדתם קבל עם ועולם. וקל וחומר שמחייב הדבר את אלה אשר הביעו בעבר את דעתם לגבי אירועים אחרים הנוגעים לעם היהודי ולמצב העולם.
בסעיף אחרון זה במיוחד יש להדגיש כי על אף שדו"ח גולדסטון נסב על המצב ברצועת עזה ועל תיפקודם של ישראל והחמאס ביחס אליו, הסוגיה חורגת בהרבה מהמצב בעזה כפי שהדיון בפעולת צה"ל נגד הטרור הפלסטיני הוא טעון השלכות לגבי המאבק העולמי הכללי נגד הטרור; כשמדובר במלחמה העולמית נגד הטרור יש להרחיב את ההקשר המצומצם שבו מוטחת ביקורת בישראל על פעולת ההגנה שלה על אזרחיה לסך הפעולות שבהן נוקט כל העולם החופשי כדי להגן על עצמו מפני הטרור העולמי. במובן זה אין דו"ח גולדסון מאיים על חופש הפעולה הישראלי בלבד אלא על חופש הפעולה של כל אדם המעוניין להגן על עצמו מפני תוקפן.
בהקשר זה יש לראות את המגמה הכמוסה בדו"ח גולדסטון כאיום על האנושות כולה; אם מטרתם של כותבי הדו"ח היתה להביא להגבלת פעולות ההגנה העצמית של ישראל מבחינה מעשית על ידי הפחדתם של מפקדי צה"ל במשפטים בינלאומיים על פגיעה בזכויות האדם, הדו"ח יביא להפחדתם של מפקדי כל הכוחות הצבאיים של העולם החופשי. למותר לציין גם את האבסורד שקיים בכך שמאחורי ההחלטות שנתקבלו לגבי נושא זה בועדת זכויות האדם של האו"ם נמצאות דיקטטורות רבות שמבוססות על פגיעה בזכויות האדם מעצם שיטת הממשל שלהן.
התיימרותו של האו"ם להציג פעולה המבוססת על דאגה מוסרית לזכויות האדם מכוונת לא רק להגביל את חופש הפעולה של ישראל במלחמתה להגנתה העצמית אלא גם לערער את בטחונם העצמי המוסרי של כל הנושאים במאמץ מלחמתי זה. דבר זה מהווה מתקפה ישירה על מצבו הרוחני של כל אדם הנותן יד למאבק למען הצדק ובו בזמן סיוע לפשעי המלחמה של אויבי העולם, מה שעושה את האו"ם עצמו, באמצעות מסגרות הפעולה שלו, למבצע פשע מלחמה נגד האנושות.
במיוחד כשמדובר במדינת ישראל, יש לכך השלכות רבות, שאולי החמורה שבהן היא שהשתיקה הישראלית מייצגת, מבחינת העולם, את העם היהודי על אף שלא קיים היום במדינת ישראל גוף ממשלתי המבטא את עקרונות המסורת היהודית ויכול לייצגה. במובן זה יש בעמדת ישראל משום הטעיית העולם, שכן היא גורמת לו לחשוב שאין למסורת היהודית תשובות טובות לבעיות שמעלה קיומו של דו"ח האו"ם.
אל מול דו"ח גולדסטון אסור לעם היהודי לשתוק. בהקשר שבו שתיקתה של ישראל וחוסר פעולתה ההצהרתית אל מול העולם הנסחף בגישה אנטי-אמריקנית, אנטי-ישראלית ואנטישמית, המהווים שלוש צדדים של מהות אחת, מהווה תמיכה באויבי האנושות כולה, יש משום חובה על נציגי המסורת היהודית להצהיר על האמת: שהיהדות מחזיקה בתפיסת צדק מגובשת, יעילה ומתקדמת, שיש בה כדי לבסס דיון צודק רציני בכל הסוגיות שעולות בהקשר של מוסר המלחמה.
במצב הקיים, שבו אין מדינת ישראל מכירה בידע המתקדם שבידי המסורת היהודית, עלינו לעשות הכל, כיחידים ו/או כקבוצה, כדי להתגבש כמהות בעלת אמירה משמעותית אשר תגיע אל אזני כל אדם מוסרי בעולם. עולם זה מצפה ממדינת ישראל, הן כנציגת העם היהודי והן כראש החץ של ההתנגדות המעשית לאויב המאיים על האנושות, שתצהיר הצהרה מסוג זה.
דו"ח גולדסטון לא צמח בחלל ריק אלא מהווה איבר בגוף שלם, שהאו"ם מייצג בעולמנו; מדובר בתנועה פוליטית כלל עולמית, אשר מציגה את עצמה כאובייקטיבית ונייטרלית, אך פועלת למען אויבי האדם בעולם מזה שנים רבות. היום, עם הדו"ח הנוכחי מחד ופרס נובל לשלום לנשיא אובאמה מאידך, ברור שאנו מוצאים את עצמנו בשיאו של תהליך בינלאומי שבו דוחפת קואליציה של אויבי העולם החופשי את ארה"ב, ישראל ובעלות בריתן לקראת כניעה ופשרות (שגם הן סוג של כניעה) אל מול הטרור והדיקטטורה העולמית. זהו מצב עובדתי שיש בו סכנה לא רק לישראל ולעם היהודי אלא לכל האנושות החופשית. כאמור לעיל, למול עובדה זו אין לישראל ולארה"ב תשובה ראויה, המתבססת על תפיסת צדק מציאותית. שתיקה זו איננה רק בגדר כניעה מקומית לגחמה פוליטית שולית אלא סוג של הצהרת כניעה אילמת הרועמת בעולם כולו.
זוהי, אולי, ההזדמנות הטובה ביותר שבה יכולה ישראל להפגין הזדקפות לאומית מוסרית קבל העולם גם כנציגת המוסר המיוחד ליהדות, המסוגל להתמודד עם המוסר השולט במגמת האויב; ישראל צריכה - ויכולה - להקדיש משאבים לערעור התמיכה הבינלאומית בדיקטטורה ולהצגת היהדות כמורשת היסוד האמיתית של זכויות האדם. לצורך זה מחזיקים אנו, כאזרחי ישראל, בחובה לתבוע מאנשי הציבור שלנו המתקיימים ממשאבינו כי ימלאו את חובתם הציבורית כלפי אזרחי המדינה – וכלפי היהודים במדינת היהודים – ויקצו את המשאבים הנדרשים כדי להשיב מלחמה שערה.