מדיניות חלוקת משאבים

מדיניות חלוקת משאבים

אותו עקרון מוטעה נמצא ביסוד פעולתם של החיילים אשר בעיצומו של קרב מתחילים לטפל בפצועים במקום להסתער על האויב – ושל כל מי שעוסק, בעיצומה של מלחמה נגד אוייב ברור, בחיטוט בתוך פצעים עצמיים של שאלות זהות עצמית – ושל כל מי שבעיצומו של המאבק למען שגשוג ורווח עתידיים לחברה כולה, בוחר להפנות את המשאבים הראויים לכך לטיפול בהפסדי החלשים המעטים, בתירוץ של דאגה לנזקקים וטיפול בעניניהם.

מה שמשותף לכל אלה הוא שבעיצומה של המלחמה המטפיסית ברוע מחליטים לבדוק את זהותו של הטוב, להטיל בה ספק ולשתקו בתירוץ של חקירה. הטעות הראשית והראשונה של גישה זו היא הפניית המשאבים היקרים שזה שמגן על עצמו צריך להפנותם קודם כל נגד מי שעלול לפעול כאויבו כדי לבדוק את מי שהסיכויים מנחים את התודעה לכך שהוא עשוי להיות ידיד.

קשה ביותר, בעיצומם של חיים חברתיים, לבוא ולהחליט שעדיף שהתקציב הזה או המשאב ההוא לא יוצאו על החולים הללו – וקל מאד לאלה שלוקחים על עצמם לייצג את הציבור הנזקק, את השכבות החלשות ואת הסובלים הדוויים להציג עצמם ככאלה ובשל כך לזכות בעדיפות תקציבית על פני בני המעמד הבינוני היצרני, החזק, העשיר והשבע, על יסוד ההנחה שקבוצה חזקה זו יכולה לחכות בזמן שהחלשה לא.

אך כשמדובר בהנהלתה של מדינת רווחה, המחלקת את העוגה הכללית לנזקקים, יש כאלה הדואגים להסב לטובתם העצמית חלק הגון מן העוגה כי יודעים הם שאיש איננו עושה חשבון מדוייק לגבי הזכאות האמיתית, תוך מדידה של תרומתם האמיתית של בני החברה. אם היה סוג זה של כשל מתבטא בספורט הכדורגל, למשל, לא היה מקבל חלוץ מרכזי מוכשר מסירות נוחות להבקעה על יסוד ההנחה שיהיה זה לא הוגן לתת לו עדיפות באפשרויות...

את הטעויות השגורות של מדיניות כזו ניתן לחשוף בכל שעה ורגע כשרואים איך, ליד המשאבים שמועברים בחברה לנזקקים, ניתנות מתנות חינם יקרות גם לכאלה שאינם נזקקים כלל – ועד כמה כאלה שאינם חלשים או נזקקים אך גם אינם מוכשרים במיוחד זוכים לקבל לרשותם חלק ניכר מתרומותיהם (הנכפות) של האחרים.

נתונים נוספים