ביקורת התקשורת

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 973

ביקורת התקשורת

רמז גס

"איש העקרונות שינה את העקרונות או שהוא קיבל משהו?" כך התבטא חיים יבין לגבי הח"כ עוזי לנדאו בעקבות ההודעה על פרישתו של לנדאו מן המירוץ לראשות הליכוד והצטרפותו לנתניהו, בעיצומן של חדשות הטלויזיה 5.12.05

האמנם סיום?

אתמול, ערב ה5.12.05, הודיע חיים יבין לציבור על סיומה הרשמי של פרשת חסון-חברון, כלומר על כך שבית המשפט החליט לדחות את ערעורו של מר אפל לגבי מסקנתו של בית המשפט בענין איילה חסון.

אך הדבר עדיין איננו מהווה הוכחה לכך שאותה האשמה חסרת מקור, שבאמצעותה הוכשל ראש הממשלה נתניהו בתחילת דרכו, היא נכונה.

בעיקר לא הוכח מעולם שלקנוניה הנחשדת היה על מה לסמוך.

ולכן, מבחינתנו, הענין עדיין רחוק מלהיות סגור.

בין "גורמים" ל"בכירים".

בחדשות גלי צה"ל מיום 11.12.05 נאמר כי "גורמים בירושלים" מכחישים את הפירסום שלפיו נערכת ישראל להפצצת מתקנים גרעיניים באירן. באותה מהדורה נאמר כי בליכוד מתגבשת יזמה להפקיע את הבחירות מהמרכז ולהעבירה לגוף רחב יותר, מפי "בכירים בתנועה".

גם אם נצא מתוך הנחה כי היה להסתרה נימוק בטחוני-חיצוני כלשהו בידיעה הראשונה, אין סיבה להעלמתה מן הציבור במקרה השני, הפוליטי-פנימי, אך אחרי תקופה ארוכה של טיפול חינוכי-תקשורתי אין ציבור הפונים לתקשורת בישראל מחזיק עוד ביכולת להפריד בין השניים.

כך, לאט אבל בטוח, בין "גורמים" ל"בכירים", נעלמת מחוייבותה של התקשורת לספק לציבור את שמותיהם של אנשים מסויימים האומרים דברים מסויימים.

נראה כי לא ירחק היום וכל מי שנשמע עליו או את שמו בתקשורת יהיה, כמו בדיקטטורה ראוייה לשמה, פריה של ברירה שלא ברור מי ה"גורם הבכיר" שיחליט עליה והציבור יצטרך לנחש את ענינו של מי, בדיוק, היא משרתת.

בין הכותרות

ביום ראשון 18.12.05, שבו הודיעה כותרת ב"ידיעות אחרונות" על כך ש"אב לחמישה ילדים נרצח בפיגוע ירי", מסרה כותרת ב"הארץ" על אותו אירוע בכותרת "מתנחל נהרג מירי על מכוניתו בדרום הר חברון".

אז שתי שאלות לבוחרי הכותרות: קודם כל, מה היה שם, הריגה או רצח? ואח"כ: מי הנפגע, "מתנחל" או "אב לחמישה ילדים"?

ומה צריך להבין מכך הציבור, הנופל בין הכותרות, אשר מציגות את העובדות האובייקטיביות בצורה שמשדרת הערכות מוסריות מנוגדות לגבי שני הצדדים המעורבים.

פמיניזם והבחנה בין דם לדם.

מי שהאזין לדבריה הנרגשים של ח"כ זהבה גלאון בגלי צה"ל על "רצח נשים" על ידי גברים, לא יכול להשתחרר מהרושם שנעשית על ידה הבחנה בין דם לדם. זה ברור מן ההקשר כי מבחינתה של גלאון לרצח כזה יש אופי לא מוסרי הרבה יותר מאשר לרצח אחר (כמו, אולי, רצח של אזרח יהודי על ידי אוייב ערבי).

מדוע, בכלל, לדבר על הצורך להגן על נשים דווקא? האם הנשים מייצגות קבוצת אוכלוסיה חסרת-יכולת או חלשה במיוחד? הרי גישה זו מנוגדת לטענת התנועה הפמיניסטית על שויון בין המינים, שגלאון היא נציגה בולטת שלה במרחב הפוליטי הישראלי.

אין זו הפעם הראשונה שבה משתמעת סתירה ברורה מהצהרות פרו-פמיניסטיות בציבור: מחד הצהרה על שויון בין המינים ומאידך דרישה להעדפת נשים כ"קבוצה חלשה" הראויה לדאגה מיוחדת מבחינת התייחסות (וכמובן תקציבים).

על הציבור לקבל הוכחה מדעית לצורך כזה לפני שיתן ל"נשים" יחס מועדף כזה שתובעת הח"כית.

עד אז, יש להזכיר לח"כ גלאון את הסיסמה שכה אהובה על מחנה השמאל (במיוחד כשהיא מתאימה לעניניו הפוליטיים): "רצח זה רצח".

"מה שלקחו"

בניסוח המילולי הבא התבטא כתב של "גלי צה"ל כשדיבר על איומי האמנים לגבי הקיצוצים האפשריים שעשויים להתרחש בתקציב האמנות:

"אם האמנים לא יקבלו את מה שלקחו מהם...".

בניסוח זה יש לשים לב לשקר הבלתי-אלגנטי של הכתב, המגדיר את קיצוץ התקציב כ"מה שלקחו" מן האמנים, כי הרי בקיצוץ תקציבים שום דבר לא נלקח מאיש.

ונשאלת השאלה האם היתה כאן טעות תמימה מצד הכתב או אמירה מכוונת?

בכל מקרה, סביר להניח שיש קשר בין אמירתו של הכתב לעיסוק התקשורתי, במשך כל השבוע האחרון, לפחות, בהחלטת בג"צ על קיצוץ הקיצבאות. קיצוץ זה, להזכיר, הוצג על ידי השמאל כלקיחה – ועל אף שביהמ"ש העליון לא הביע הסכמה עם גישה זו, כנראה שבגלי צה"ל כבר הפנימוה.

שליטה

כותרת ראשית של "הארץ" ב18.12.05 מכריזה כך על סיכום הבחירות המקומיות בשטחים:

"מליון תושבים ברשות בשליטת חמאס"

הבחירה במלה "שליטה" מדוייקת ונכונה, בהקשר זה, כי בידוע הוא שחמאס הפעיל שיטות של הפחדה ואלימות רבה במסגרת "מירוץ הבחירות שלו".

משמעותה של צמידות כותרות

בהקשר זה, בכותרת נוספת באותו עיתון צויינה גם התנגדות הקונגרס האמריקאי לשיתוף ארגון החמאס בבחירות בשטחים:

"הקונגרס האמריקאי: שיתוף החמאס עלול להביא לאבדן סיוע ארה"ב לרשות"

עובדה זו מצאה כנראה הרבה פחות חן בעיני תומכי חמאס שבין פרשני "הארץ" והם נזדקקו לתרץ אותה במונחים של "אינטרסים" במאמר משנה שהושתל ליד הדיווח העובדתי:

את פרשנותו להצבעת נציגי בית הנבחרים האמריקני ברוב גדול מאד (397 מול 17) בעד ביטול העברת 60 מליון דולר, שהובטחו על ידי בוש לרשות הפלשתינית, הגדיר עקיבא אלדר בכותרת "הקונגרס פוזל לשדולה היהודית". בפרשנות כזו הביע אלדר עמדה, אשר במסווה של חשיפת ענינים (שאינה ניתנת, למעשה, להוכחה) מנטרלת את הערך המוסרי האובייקטיבי של החלטת הקונגרס, אשר לא חפץ בתמיכה כלכלית אמריקאית ברשות הפלשתינית בשל השתתפות החמאס בבחירות, בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם ההסכם שעליו חתמה הרשות ובו התחייבה על פירוק החמאס מנשקו.

ונשאלת השאלה כמה מציבור הקוראים מסוגל, בצמידות זו שבין דיווח עובדתי לפרשנות, להבחין במה שאינו אלא עמדתו הפרטית של הפרשן אלדר.

מבקר המדינה כמנתח כלכלי.

ב"ידיעות אחרונות" 18.12.05, תחת הכותרת "המבקר דורש מסקנות אישיות", נמסר כי "בדו"ח שמתפרסם הבוקר ממליץ מבקר המדינה להדיח את מנכ"ל התעשיה האווירית כי "בשל ליקויים עלול להיגרם הפסד של מליונים". בהמשך הכתבה מסתבר כי הקצף יצא על רכישה שבה אישר המנכ"ל האמור מה שמבקר המדינה ראה כ"עיסקה לא רווחית".

האם העובדה שהמחיר ששולם היה גבוה, כשלעצמה, משמעותה שהעסקה איננה נכונה מבחינה כלכלית? גם כלכלן מקצועי חייב לדעת יותר כדי להשיב נכונה על כך.

מבלי להיכנס לפרטי האירוע נציין כי במדינה שאיננה מנהלת את כלכלתה ומתערבת בה לא קיימת מראש בעייה מסוג זה שבה נדרש מבקר מדינה לבדוק התנהלות כלכלית של עסק המופעל על ידי המדינה.

תהליך הרכישה, נמסר על ידי המבקר בדו"ח שלו, "התבצע בחפזה. תוך התעלמות מנתונים כלכליים". מנכ"ל התעשיה האוירית מכחיש את מסקנתו של המבקר. השאלה "מי יכול להחליט באם עיסקה היא נכונה כלכלית או לא?", שלה נדרשת כעת החלטתו של הציבור ונציגיו, לא היתה עולה כלל במדינה שאיננה מתערבת בכלכלה; בחברה שבה מתבצעות כל העיסקאות בשוק החפשי שבו כל הרכוש פרטי, כל העושה חישובים כלכליים לא נכונים עושה זאת בכסף פרטי (שלו או של משקיעיו) וההפסד – או הרווח - הם ענינם של משקיעים פרטיים.

נתונים נוספים