הצעירים והיפים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 841
הצעירים והיפים
רקויים לקרבנות התקשורת הממלכתית
בישראל, בה שולטת ללא מצרים התקשורת הממשלתית-שלטונית, מוכרת ביותר ההופעה והנוכחות של שדרי טלויזיה צעירים ויפים. צעירים ויפים אלה מצטיינים באכזריות מיוחדת, הבאה לידי ביטוי בכך שלעתים תכופות הם מענים, בפרהסיה, גדולים וטובים מהם. אין זה חזיון נדיר לראות עלמה צעירה מעודנת מראה אשר נוזפת קבל עם ועדה במנהיג דתי הדור שיבה או עלם חמודות המשפיל בחלקת לשון חדה מדינאי רם מעלה, אשר בידיו הכוח לקבוע בענינים של חיים ומוות. ואכן, "אומץ" אכזרי זה של הצעירים והיפים של התקשורת, אינו אלא תוצר וביטוי של טפשות איומה: צריך אדם צעיר ואינטיליגנטי להיות מטומטם למדי כדי להתגרות באנשי מעלה בצורה שעלולה להכתים אותו לכל חייו, ולכן, יש בעובדה זו להצביע על כמה היבטים במסכת הדרישות שלהן נצרך המועמד לתפקיד המנחה הטלויזיוני של ההווה הישראלי.
אין ספק שיש סבירות גבוהה בהנחה שאיש צעיר אשר מוכן לבצע בפרהסיה מעשים לא מוסריים עושה זאת כדי לכבוש לעצמו קריירה מהירה וחיי "כוכבות" במרומים. אך יש שיטה ועקרונות נוספים מאחורי "הצעירים והיפים": אנשים אלה, אשר בד"כ הם גם אינטיליגנטיים ביותר, מבלבלים בין "חכמה" ו"פקחות" ורואים את עצמם, לאור זה, כחכמים. כך, בהשראת הטעות וההרשאה של כוחות גדולים מהם, הם פועלים ככלים בידי אחרים ופוגעים, כרכבים קלים ומהירים, בבני אדם המהווים רכבים כבדים, גדולים ועמוסים הרבה יותר מהם.
אנשי תקשורת אלה מאמינים שאם הם משפילים, מעליבים ופוגעים בבני אדם וה"ברנז'ה" מסכימה – אז מליוני בני אדם אינם רואים את ההשפלה, ההעלבה והפגיעה. בכך הם מפילים את עצמם בדיוק למלכודת שהם עצמם הכינו: בכך שהם מבצרים, למעשה, את ה"ברנז'ה" כמהות בעלת תוקף אלוהי, בעצם פעולתם, הם יוכו לכשיווכחו כי כל מה שהצליחו לחבור אליו במציאות אינו, בסופו של דבר, אלא אליל קטן ושפל.
התנ"ך מלגלג על האיש שמתפלל אל הפסל שאותו יצר הוא עצמו עץ שכרת; בדיוק כמו במקרה זה, יגלו העולבים מן התקשורת כי הגנו על "השקעתם" במעטה דק של קדושה חלולה, אשר ייהרס עם הלחץ הראשון מצד המציאות, ואז ימצאו עצמם עומדים ללא הגנה כלשהי ברוח העזה של התוצאות הפסיכולוגיות של שגיונותיהם: איש אינו מחוסן מהשאלות הנוקבות ששמרה תודעתו במחשכיה במשך עשרות שנים, ואשר, כמו פצעי בגרות ב"גיל המעבר" מופיעות בלי שניתן להתעלם מהם; שום אדם שפוי לא היה רוצה להיות במצבו של מנחה טלויזיה צעיר ויפה אשר, בהתאם להוראות מנהליו, תקע סיכות חדות באנשים אמיתיים, ערער מערכות יחסים אישיות, הרס השקעות, פגע בבניה אובייקטיבית ופצע רגשית אמון אנושי. – דור אחד אח"כ, כשכבר אינו צעיר ויפה, יצטרך אדם זה להתעמת עם עצמו ולהשיב על השאלה שישאל את עצמו - האם היה צודק בפעולותיו אלה.
רק ברבות השנים יהיה איש כזה, אשר עם חלוף השנים הוא, ללא ספק, גם חכם יותר, מסוגל להבין את העוול שעשה כמו גם את העוול שעשו לו. באותה נקודה, שבה כבר לא יוכל לתקן את מה שעשה במשך מספר שנים, עלול אדם זה לחיות את שארית ימיו בסבל מחריד של אשמה על מה שעולל לחפים מפשע. זה מחריד לחשוב על מצב שבו אתה לומד להכיר בכך שמונחת על כתפיך אשמה של רצח אופי, על כל השלכותיו של זה.