התקשורת בסכיזופרניה

התקשורת בסכיזופרניה

בימים אלה ניתן להבחין בבירור בפיצול האישיות שממנו סובלת התקשורת המקומית: היא איננה יודעת לצד מי לעמוד ובמי לתמוך במאבק הפוליטי הנוכחי.

עיקר מה שהיא איננה יודעת – ולכן לא יעלה על דעתה – זה להיות אובייקטיבית, כלומר למסור את העובדות לאשורן, ללא כחל וסרק.

עד כאן בעיית מסירת המידע לציבור. אך הבעייה גדלה כשמדובר בפרשנות העמדות או בהצגתן:

הבעייה הראשית של התקשורת היא שבד"כ היא תומכת המועמד שמאלני – והפעם שני המועמדים הראשיים הם כאלה. דבר זה מעמיד בפני אנשי התקשורת משימה כמעט בלתי-אפשרית: איך בוחרים בין שני מועמדים, שכל אחד מהם מציג אג'נדה שמאלנית?

התקשורת גם צריכה לבחור בין מי שמציע לה פתרונות לעניני מדיניות חוץ – כמו שרון – לבין מי שטוען לפתרון ה"בעיות החברתיות" – כמו עמיר פרץ.

מכיוון ששני המועמדים הם אנשי שמאל, הם אינם מציעים פתרון בעל עומק, כזה שיכול, באמת, לפתור בעיות של אמת בכלכלה או במדיניות החוץ, אלא רק סיסמאות נבובות שאינן מתיישבות עם המציאות; דבר זה מקשה על התקשורת, שגיוס אנשיה מבוסס על דוגמה שמאלנית מלכתחילה, להציג ביקורת ענינית לגישתו של שרון, שעיקרה ויתורים ולגישתו של פרץ, שעיקרה שוד העשירים, כי ויתורים לאוייב ושוד העשירים בשם הצדק הם, מנקודת המבט של השמאל, שתי רגליו של הצדק האולטימטיבי.

נתונים נוספים