התקשורת הישראלית בשירות הסוציאליזם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 920
התקשורת הישראלית בשירות הסוציאליזם
כבר בשנות השלושים של המאה עשרים נגזר תפקידה של ישראל על ידי העולם הסוציאליסטי להיות מחנה הריכוז המובהק, האפייני ביותר, וה"חינוכי" של מפא"י, שבו עברו כל האזרחים שטיפת מוח. היום האזרח הישראלי הוא כבר "בשל" אידיאולוגית, כלומר מותאם להסכמה עם הנחות היסוד של הקולקטיביזם הסוציאליסטי. ככזה הוא בור גמור ביחס לאידיאולוגיה שונה לו, קפיטליסטית או רוויזיוניסטית וכל בדיקה רעיונית של אזרחיו תתן תוצאה שמאלנית: האזרח הישראלי, תוצר שטיפת המוח של מערכת החינוך המקומית, תומך תמיד בהנחות היסוד הסוציאליסטיות.
התוצאה המעשית של גישה זו היא שהקולקטיביזם-סוציאליזם חי בכל מוסדות השלטון בישראל, ושכל המוסדות בישראל, גם אם הם אינם קשורים ישירות לחינוך המפא"יניקי של שנות החמישים, הם אנטי-קפיטליסטיים ביסודם. למעשה, כמעט ישראל כולה – כולל מוסדות הדת, האמנות והאקדמיה – היא "שטח כבוש" של השקפה רעיונית אנטי-קפיטליסטית, ששרשיה טמונים בעומק העבר הרחוק של הסוציאליזם המזרח-אירופאי. דבר זה נכון גם לגבי הסגנון.
וטרגי השימוש שעושה התקשורת הישראלית באידיאולוגיה האנטי קפיטליסטית העבשה מבית מדרשם של לנין ומרכס; אידיאולוגיה זו, שלפחות בגוף כבר מתה מזמן, היא צעירה, חזקה ופעילה בישראל של המאה החדשה. ממוסדות המדינה של זמננו מפציצים קומיסרים רעיוניים נוסח בריה"מ של סטאלין את משנתם כלפי כל מה שתזוזתו מזכירה קפיטליזם.
כמדינה של סוציאליסטים בפועל, מגיע הארס הסוציאליסטי אל כל מערכות הרוח התרבותיות, כולל אלה שהמדינה הריכוזית מיקמה בכוחות הצבא שלה.
גלי צה"ל כמשרתת ערכי הדיקטטורה.
דוגמה מרכזית לכך היא תחנת הרדיו הצבאית, גלי צה"ל, שהיא אחת מתחנות השידור הראשיות בישראל. בשל שיוכה לצה"ל נהנית תחנת שידור זו ממעמד ציבורי המשלב בין פופולריות וממלכתיות, ולפיכך היא נתפשת כ"אובייקטיבית" מבחינה תרבותית. למעשה, מהווה התחנה הצגת תכלית קבועה של שטיפת מוח סוציאליסטית מתמידה, הנערכת על ידי חלק משדריה – והיא משתתפת בתמיכה שמעניקה ישראל לדיקטטורה כנגד החופש.
דוגמה אחת מני רבים לכך בתחנה זו הוא השדר רזי ברקאי, אשר התמודד לאחרונה על נושא חודורקובסקי שלעיל, עם בני כהן, יועץ התקשורת של חודורקובסקי וחבריו. הרי ניתוח חלק מן השיחה:
מר כהן נאלץ להשיב לדבריו המרמזים של ברקאי, אשר העלה את הטענה כי מעשיהם הנדבניים של חברי חודורקובסקי( אשר אחד מהם, נזלין, המכהן כיו"ר בית התפוצות, הציל מוסד זה בנדבו לו סכום של מליון דולר ) אינם אלא מסווה לפעילות לא חיובית, כדלקמן: "אנו מכירים את ההסטוריה של העבריינים המנסים להציג עצמם בצורה חיובית" ועוד "פילנטרופיה הרבה פעמים היא סוג של נסיון להסיט את האש מהם". (שימו לב לכך שברקאי משתמש בביטויים "אנו מכירים את ההסטוריה" ו"הרבה פעמים" כאילו מדובר בהוכחות – והוא יודע שהוא פועל במסגרת המבטאת את הגישה המרכסיסטית אשר מבחינתה כל אדם עשיר, נדבן ככל שיהיה, הוא פושע גם אם לא הוכחה אשמתו.
אך זה אינו נגמר בכך; השמצתו של חודורקובסקי ודומיו, הנרדפים על ידי המדיניות המשולבת של פוטין וברקאי מהווה לא רק תמיכה באידיאולוגיה עריצה מהאסכולה הריכוזית-סוציאליסטית ( בין היתר, דרך ההצדקה של מס-ההכנסה השרירותי שבו חוייבה חברתו של חודורקובסקי לשלם מס גבוה יותר מהכנסותיה ), אלא גם תמיכה באנטישמיות העולמית, שחלק גדול ממנה מכוון עוד מאז המשטר הנאצי נגד ה"שליטה" של ה"קפיטליזם היהודי". כך, הגישה של ברקאי, התוקפת בד בבד את חודורקובסקי "עבריין המס" (בפי ברקאי) ואת חודורקובסקי היהודי, משרתת גם את כל מי שמאמין במיתוס השמאלני-אנטישמי של "זקני ציון", המתאר את שליטתו של היהודי-הקפיטליסט בעולם באמצעות כספו.
מול נסיונו של מר כהן להציג עדות אופי לטובת חודורקובסקי, כדלקמן: "האיש עשה את הכסף שלו בשנות ה90 כשקנה חברות ושיפר אותן. איש לא טען שהוא קשור לפשע או למאפיה כלשהי." מטיח בו ברקאי את ה"האשמות" הבאות: "האם פוטין כל כך חזק שגם הוא יכול להטות את פסקי הדין?" ומוסיף שאלה "ענינית": "שוקן לוקח 30,000 ₪ על עמוד שלם כזה שאתה משתלט עליו?"
מה קורה כאן? נסיון פשוט להציג את פוטין כפוליטיקאי תמים המגן על מדינתו ואת חודורקובסקי כאותו בעל הון מן המיתוס הסוציאליסטי, אשר מסוגל לשלוט באמצעות הונו רוכש העיתונות על דעת הקהל...
כמה מעוות המצב שבו אדם כמו ברקאי, אשר מקבל משרה בשירות הדיקטטורה הריכוזית השולטת בתקשורת הישראלית, מוקיע, ברוח הסוציאליזם, את השוק החפשי המאפשר לבעל הון לפרסם את דעתו ע"י שימוש בממונו.
מבחינתו של הסוציאליזם הברקאי והישראלי הגלי-צה"לי, הם אלה שמייצגים את הציבור האזרחי במדינה. לעומתם, בעלי ההון הקפיטליסטים היהודיים, אשר משתמשים ברווחיהם כדי לפרסם עמדות אישיות אינם כאלה – גם אם עמדות אלה הן המפרידות בין דיקטטורה לארץ חפשית.
וזהו הדבר שהאזרח הישראלי שטוף המוח לא מסוגל, היום, להבין.
האם מר ברקאי, המאזינים (שחלק גדול מהם חיילי צה"ל) או מנהלי הרשת מודעים לסיוע שהם נותנים בדרך זו לערכי העריצות, האנטישמיות והרוע?
לא, בודאי שלא. הם פשוט ברגים במכונה העתיקה, המפלצת, אשר הגיעה בישראל של היום לשיא שכלולה. בכך הם אינם שונים, עקרונית, מכל אנשי הרוח או האזרחים הצייתנים, הרואים את הסוציאליזם כמגמה חיובית, ואת הקולקטיביזם כאפשרות מוסרית.
כי ישראל כולה היא היום קן של צרעות ארסיות, המעבירות את הסוציאליזם המפא"יניקי לעולם כולו. בחומרתו של הטמטום הפוליטי בישראל ניתן להבחין במיוחד לאור האירועים הפוליטיים הפנימיים האחרונים, שבהם תמכו האקדמיה, התקשורת והמערכת המשפטית המקומית בפעולה המנוגדת לזכויות האדם היסודיות באשר הן.
וזה לא בטוח שזה יסתיים בהצדקת ערכי העריצות; ישראל רחוקה היום מרחק של צעד אחד בלבד מהחלטה על סיוע צבאי לדיכוי אוכלוסיות מקומיות המתנגדות לשלטון בעריצויות. את השלב של אספקת נשק ותוצרים צבאיים למדינות עריצות, החל מדיקטטורות דרום אמריקה וכלה במפלץ הסיני, ישראל כבר עברה. הצעד הבא יתכן ויהיה משלוח של חיילים ישראליים מיחידות מובחרות לדכא מהומות בצ'צ'ניה.
אנו הרי יודעים שבין רעיון מזוויע זה לביצועו מפרידה רק החלטת העריץ. אחרי שגירוש יהודים מבתיהם עבר ללא התנגדות, יש רק תשובה אחת לשאלה "מי יתנגד? מי ירים יד? מי יסרב?" והיא: אף אחד. אנחנו נמשיך לפעול תחת שרביטו של עריצנו, בין אם יהיה זה ממפלגת הליכוד ובין אם זה יהיה ממר"ץ – כל דמויות המפתח שלהם ורוב חבריהם כבר "מורעלי" סוציאליזם מזה זמן רב (ועל הבנת האלטרנטיבה, יהדות ו/או קפיטליזם, אין בכלל מה לדבר); התשתית הרעיונית של מדינת ישראל היא, ממילא, מפא"יניקית – אנו נעים בקו ישר לפעולה תומכת-דיקטטורה במלוא עוצמתה של המודרניות הטכנולוגית האפיינית למדינה מערבית מתקדמת. כל עוד לא יקרה משהו שיעצור את התהליך, נמשיך לא רק לחיות בין עריצים אלא גם לסייע להם באמצעות התמיכה המוסדית הישראלית. ובלשון המעטה, אין זה מכובד מבחינה אנושית, או נכון מבחינה מוסרית, להעניק סיוע ערכי לצד השלילי במלחמה הגדולה המתנהלת עלי אדמות, זה אשר עלול להכריענו.