התקשורת הישראלית - גיס חמישי בימינו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 977
התקשורת הישראלית – גיס חמישי בימינו
או: גאולת דם – הגרסה הישראלית העדכנית
ברצף מתמיד של פעולות שידור מידע, ברירתו ופרשנותו, פועלת התקשורת הישראלית הממלכתית של היום כגיס חמישי של ממש. שלא כמו גיס חמישי "רגיל", אשר סכנתו היא פיזית, טמונה סכנתו של גיס חמישי זה בהשפעתו הרוחנית ההרסנית על האזרח הישראלי.
העימות שבו נתונה ישראל היום עם אויבותיה הוא עימות רוחני ביסודו – ובסוג זה של עימות, מוצא עצמו עם ישראל נתון למתקפה עזה מצד אויביו הרוחניים, המתקיפים אותו בשדה המוסר ומשקיעים כל מאמץ אפשרי כדי להוקיעו מוסרית. בשדה מערכה יסודי זה מהווה התקשורת הישראלית ארטילריה כבדה המפגיזה ומקעקעת את חומת המוסריות הישראלית מדי יום ביומו.
באופן טבעי, המושא הראשי להתקפה זו הוא צה"ל; המשימה שלקחו על עצמם זרועות המתקפה של התקשורת היא קיעקועו המוסרי של צה"ל – אך בצורה מתוחכמת עד כדי כך שלא ניתן יהיה לחשוף, לתפוש ולהעמיד לדין את האשמים. אחת מצורות אלה היא המאמץ הקבוע להשוואת כלים מוסרית בין צבא ישראל לצבאות אויביה.
תהליך השוואת הכלים המוסרית בינינו לבין אויבינו בא לידי ביטוי במיוחד באחד מביטויי המפתח של העגה התקשורתית-שמאלנית, האפיינית לקונצנזוס התקשורתי השמאלני: "מעגל האלימות". ביטוי שקרי מתועב זה הפך כבר לעובדה פסיכולוגית מוגמרת ומוסכמת כאשר, עפ"י התקשורת, מוצגים היום כוחות הבטחון של ישראל כשותפים בנקמת דם בנוסח הבדווי הפרימיטיבי הישן; פעם אחר פעם שומעים אנו על "תגובת צה"ל" לאירוע טרור זה או אחר – ובהתאמה לכך על "תגובת הטרור" לפעולות צה"ל. ביחד עם הפחדה זו של הציבור מתגובות ארגוני הטרור לכל פעולה צה"לית ובכך, כמובן, הרתעתם של אנשי כוחות הבטחון מלפעול, משיגה התקשורת גם את העיקר: שידור של מסר מוסרי מפלצתי המציב את חייל צה"ל ורוצח החמאס באותו גובה, בשל היות שניהם פועלים כ"תגובה לאלימות"...
השוואה משפילה ומחרידה זו בין נציגי האלימות הרצחנית לבין אלה שמגינים עלינו מפניה נערכת בכל פעם שמטפטפת התקשורת טיפה נוספת של "פרשנות", המצדיקה, למעשה, את פעולות הטרור, כשהיא מציגה אותן כ"תגובות" על פעולות צה"ל.
הצגת מערכת היחסים שבין ארגוני הטרור לכוחות הבטחון של ישראל כמעגל פעולה-תגובה שבו שווים צה"ל וארגוני הטרור מבחינת מעמדם המוסרי, היא לא רק חטא לאמת, אלא נסיון להציג את המלחמה כולה – ובתוכה את פעולות ישראל - כהרחבה של פרשת נקמת דם, מושג הקשור, אסוציאטיבית, לרמה האנושית הנמוכה ביותר מבחינה תרבותית; כך, למעשה, משפילים אנשי התקשורת את המושג המקודש והנאצל של הגנה עצמית, אשר צה"ל מבוסס עליו מתוקף הגדרתו כצבא הגנה, לרמה של פעולה לא רציונלית, המבוססת על רגשות, כמו זו של אותו בדווי שאינו יכול לשאת את העובדה שזה שרצח את אחיו עדיין בחיים...
בכך, למעשה, הופכת התקשורת את חיילי צה"ל מלוחמי צדק חדורי הכרה ונושאי מסר של פתרון שפוי, ברור ושכלתני - לפראים חייתיים, אשר מעשיהם מבוססים על רגשות ותחושות.
בכך, מצליחה התקשורת הישראלית לבצע, למעשה, הוקעה מוסרית של חיילי ישראל, מה ששום משרד תעמולה אוייב לא יכול היה אפילו לחלום להשיג. בכך, מופרדים מוסרית התקשורת הישראלית וכוחות הבטחון של ישראל. בכך, מתפקדת התקשורת הישראלית כאויב המסוכן והחמור ביותר של עם ישראל בעת הזאת – האויב שאחראי במידה הרבה ביותר לכך שבנוסף למכות החמורות שמקבל עם ישראל מן הטרור, הוא נמצא גם במצב נפשי-רגשי ירוד, כמו זה של מי שכבר איננו מאמין יותר בצדקתו המוסרית.
ועל כל אלה "תודה" לבוגד מבית - לגיס החמישי...