התקשורת כגורם כלכלי

התקשורת כגורם כלכלי

התקשורת הישראלית פועלת היום כגורם משתק בכלכלה.

לכאורה, אמורה התקשורת ליצור קשר, כלומר לספק מידע אמין על המציאות (ובישראל, במיוחד בשל המונופול התקשורתי שהממשל מחזיק בידיו, לעשות זאת ללא פרשנות). על אף אי התערבות מוצהרת זו של התקשורת בכלכלה אין זו אלא גרסה של משאלת לב אפלטוניסטית באפייה: מעין נסיון לגעת ולא לגעת בו בזמן. למעשה, התקשורת מהווה גורם מכריע בכלכלה בשל היותה ספקית ראשית של מידע לכמות גדולה של משקיעים.

התקשורת משפיעה בצורות רבות על הכלכלה ובין היתר בדיווחים על שוק ההון, אשר נעשים על פי אג'נדה מדינית; הפרשנות המפחידה של מהלכים כלכליים אשר התקשורת מפעילה מאז עליית הליכוד קובעת פעולות כלכליות רבות או, יותר נכון, מסייעת בשיתוק הכלכלה בשל ההמלצה הקבועה המשתמעת ממנה: שעדיף לקהל להניח את כספו במקום "יציב" (כלומר באגרות חוב ממשלתיות צמודות וכיו"ב) ולא להשקיע בבורסה.

מכיוון שהבורסה מייצגת את התנועה החיה של הכלכלה - את השוק, שבו מתבצע חלק משמעותי מן המהלכים הכלכליים החשובים בחברה - משמעות המלצת התקשורת שלא להיות מעורב בבורסה היא לא להיות מעורב בהספקת דם לגוף חי זה ולכן, למעשה, פעולת שיתוק התומכת במוות.

מכיוון שקשה הרבה יותר להעריך את מה שלא קיבל הזדמנות לחיות מאשר את מה שהיה חי ומת, אין אפשרות אמיתית להעריך את התאוצה שאיבדה הכלכלה הישראלית בשל המלצה משתקת זו, את הרווחים שלא נעשו, את אי הצמיחה - ומתוך כך את ההפסד הכללי לחברה כולה.

נתונים נוספים