שאלות לגבי שאלות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 856
שאלות לגבי שאלות
או: התשובה לא מקצועית, השאלה כן
במסגרת מלחמתה של התקשורת ה"ממלכתית" הפסוודו-אובייקטיבית למען אויבינו מעניין לשים לב לטכניקה שהם מפעילים בזמן עריכת ראיונות ובמיוחד לשאלות, ליחס שמפנים מנחי הטלויזיה למרואייניהם - וליחס שהם מעניקים למשיבים ולתשובותיהם.
בערב יום שני, ה15 באוקטובר 2001, שבו הפקיר צה"ל פעם נוספת את תושביה היהודיים של חברון לרחמיהם הבלתי קיימים של הרוצחים הערביים, רואיין אלוף במיל. אורן שחור בערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית. כאיש צבא בכיר לשעבר, התבקש שחור לתת חוות דעת מקצועית על המצב בחברון, מתוך התייחסות לגבעת הרוצחים הנדונה, בלשון זו:
"מהבחינה הצבאית המקצועית לבד - נשתדל להתנקות לרגע מן הפוליטיקה - האם רצוי שצה"ל יהיה בגבעת אבו סנינא כדי להגן על התושבים היהודיים בשכונת אברהם אבינו? מבחינה מקצועית, אתה, כאיש צבא?
וזו, מלה במלה, התשובה ה"מקצועית" וה"לא פוליטית" שנתן אורן שחור לשאלה:
"תראה: קודם כל, אבו סנינא שטח שולט ואין ספק שכשאתה יושב שם אתה יכול למנוע ירי על הישוב היהודי. אני גם עסקתי במשא והמתן בחברון ולפני שהעברנו את אבו סנינא היתה מודעות למשמעות של הענין. מצד שני, זה היה שטח שעבר לידיים פלשתיניות ואנחנו כשנכנסנו, לא נכנסנו כדי לכבוש את אבו סנינא ולהישאר שם - נכנסנו כדי לנקות את השטח, כשאני מבין שלפחות כרגע התפישה היא שלא כובשים את שטחי A אלא נכנסים – וזו המדיניות, זו המדיניות של הממשלה – נכנסים, מנקים, ואם יש צורך, יוצאים. כרגע הפלשתינים הציעו לנקות את השטח. אין פה ענין של "לסמוך" - אנו נבדוק את זה לפי התוצאות. לפי התוצאות אנחנו נדע את הענין ואני חושב שצריך לתת לראש הממשלה, מהבחינה הזאת – ולי אין בעיה עם הענין הזה - את האפשרות גם להחליט להיכנס וגם להחליט לצאת. צריך לקחת בחשבון שכל כיבוש יש לו היום משמעות הרבה יותר רחבה מאשר המשמעות הצרה בישראל - האמריקאים מסתכלים, יש בעיות אחרות בתוך הענין הזה – ולכן, לפי דעתי, גם לא צריך להגדיל את הבעיה: אם יש צורך, אין לי ספק בכלל שצה"ל יחזור בחזרה לאבו סנינא."
איש מהמנחים – כולל השואל – לא הפריע למר שחור בגלישתו חסרת המעצורים לתהומות השיקולים הפוליטיים ולמי התהום העכורים והבלתי מובנים של פרטים שאין שום קשר בינם לבין הצד הצבאי ה"מקצועי", כמו, למשל, זה ש"האמריקנים מסתכלים" – או, אולי, אנו צריכים ללמוד מכך שהאמריקנים הם בין האויבים שמהם עלינו לדאוג לא פחות משיש לדאוג מרובי הצלפים של הרוצחים...
וזמן קצר אחר-כך, באותו ראיון, נשאלת אורית סטרוק, דוברת הישוב היהודי בחברון, את השאלה הבאה: "מהי התחושה שלכם?"
שימו לב למובנה הפנימי של שאלה מנחה זו (תרתי משמע), הנשאלת, שוב, בערב היום שבו הפקירו ממשלת ישראל, בוגדיה וצה"ל, פעם נוספת, את
תושבי הרובע היהודי בחברון לרחמי הרוצח הפלשתיני הבכיר ג'יבריל רג'וב: השאלה ממקדת את המאזין, באמצעות המושגים שנבחרו לגוף השאלה, בהנחות מסויימות, כדלהלן:
זה לא מעניין אם הבחירה במושג "תחושה" ו/או העדפת מושג זה על פני מושגים כמו "דעה", "מחשבה" ו"חוות דעת" נעשתה במודע או שלא במודע – מה שחשוב הוא שהמושג "תחושה" מייצג רמת תפישה אנושית נמוכה, פסוודו-חייתית, אינטואיטיבית ובלתי נשלטת. "תחושה" – בין אם מדובר בחשש, חרדה, אי נוחות או, אפילו שמחה (אם כי ברור שתחושה אחרונה זו לא תהיה תחושתם של אנשי חברון המופקרים) – היא דבר פסיבי, תגובתי, שאין האדם יכול לעשות דבר לגביו חוץ מלנקוב בשמו. ואכן, כך או כך, משיגה שאלה המנוסחת בצורה זו את מטרתה: היא איננה מאפשרת לנשאל שום אפשרות לתגובה אנושית אמיתית, לאמירה מושכלת או לניתוח, ומאידך היא יוצרת מעטה שוא של הזדהות רגשית עם "חשש" התושבים, הנושבת מן התקשורת.
כך, במסווה של "ראיון מאוזן" בין שני צדדים, פועלת התקשורת לטובת צד אחד על ידי חיזוקו והחלשת הצד המתנגד לו: מחד, מאפשרת התקשורת השתפכות ספקולטיבית פוליטית בלתי מופרעת של איש צבא בכיר לשעבר, העוטה על עצמו תדמית מזוייפת של "מקצועיות" ומאידך, היא מצרה, באופו אלגנטי, את הדוברת האזרחית של ציבור מופקר, על ידי ניתוב מראש של כל תשובה אפשרית שלה לרמה תחושתית "לא מקצועית". בצורה פשוטה יותר: צורת השאלות וההתייחסות לתשובות של מנחי הטלויזיה קבעה כי כל מה שיעלה על דעת מר שחור לומר – ולא משנה עד כמה יהיה רחוק מהעובדות - ייתפש כחוות דעת רצינית, אובייקטיבית, ונקיה מכל ענין אישי - ואילו כל מה שתאמר גב' סטרוק – ויהיה עובדתי ואובייקטיבי ככל שיהיה – ייתפש על ידי הציבור כסובייקטיבי, רגשני וכנובע מ"נגיעה בענין"...
תכליתו של מאמר זה איננה לכוון אותנו אל אדם מסויים אלא אל טכניקה המופעלת בידי האוייב; שחור, סטרוק, אבו סנינא, רג'וב או מנחה זה או אחר בתקשורת (וזו גם הסיבה שבגללה לא נקבנו בשמותיהם של המנחים, השמורים במערכת) אינם מעניננו בהקשר זה, אלא ההבנה של דרך הפעולה המתוחכמת שבה פועלים אויבינו ברמה הרוחנית. מכיוון שהם אינם צודקים בעמדותיהם, אין אויבים אלה משחקים באופן הוגן מבחינה אינטלקטואלית ואינם מעמידים את עמדותיהם הרעיוניות והשכלתניות לדיון פתוח ומושכל. אך הם מעמידים את הדברים כאילו הם כן – ובכך סכנתם הגדולה: בטכניקות תקשורתיות מתוחכמות, כמו הראיון שלעיל, מרמה השמאל את העם כולו וגורם לו להאמין כי מה שיש בידו אינו רק עמדות מושכלות ועובדתיות מקצועיות אמיתיות – אלא שהוא הגון וישר בצורת ההתמודדות שלו – מה שאינו נכון.
על העם בישראל לדעת כי השמאל, שלא כמו אותו רקדן גרוע הטוען שהבימה עקומה, בונה את הבימה עקומה כדי שרקדנים טובים ייכשלו בה ואילו הגרועים יוצגו כאילו הם טובים. בימה עקומה מראש זו של השמאל היא המופעלת, דרך קבע, על ידי מנחי התקשורת אשר מסייעים ל"רקדניו" על ידי שאלותיהם; שאלות אלה אינן תמימות - ובודאי שאינן מקצועיות.