תקשורת אנטי-תקשורתית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 911
תקשורת אנטי-תקשורתית
תקשורת אנטי-תקשורתית היא מערכת תקשורתית שמבצעת את ההיפך מתפקידה הטבעי ובמקום לקשר את האזרח למציאות מרחיקה אותו ממנה.
מאז קום המדינה קיים בישראל מצב אנטי-תקשורתי שבו התקשורת הממשלתית המונופוליסטית משתלבת עם החינוך הממשלתי ועם מטרות המשטר בהחדרת ערכים נוצריים ביסודם. בהתאמה לכך סדר יומה של התקשורת מבוסס על הערכים הנבחרים על ידי מנהלי הממשל.
במקביל לכך פועל צוות שמתעד את הליקויים הלוגיים והידיעתיים של אנשי התקשורת הלא-ממשלתית, כדי לא לאפשר להם להנות מהמהירות הרבה, שהיא תוצר ההתקדמות הטכנולוגית שבה הדברים עוברים. כדי לטשטש את מה שעלול להיווצר כתוצאה מחשיפה למציאות החדשותית האובייקטיבית משתמשים בטכניקות תקשורתיות של הזרמת מידע מסויים, נבחר, שמטרתו להסיח את דעת הציבור ולהטותה לכיוון הרצוי לשלטון.
כך נוצרת גם חלוקת זמן הנותנת דקה למרואיין מחד ומאידך משדרת משחקי ספורט בני שעה וחצי-שעתיים בערוץ הראשון. תכניות מלל העוסקות ברעיונות פוליטיים מעבירות מסר של אלימות מילולית, כמו ב"פופוליטיקה" ומייצרות בליל של ריק חסר משמעות חיובית בתודעת הצופה-המאזין.
כתבי המערכת הישראליים מתיימרים ליכולת של קריאת מחשבות מרואייניהם ועוסקים תדיר בהיבטי חייהם של אנשי התקשורת כאילו היו אלה אישים פוליטיים בעלי משמעות. העיסוק הרב במניעים נסתרים, בתחושות ורגשות לגבי כל נושא המטופל על ידי התקשורת אינם עיסוק עובדתי אמיתי, והוא משעמם יותר מאשר מה שהיתה משיגה משטרת מחשבות אמיתית או מערכת שממציאה עובדות שקריות.
חלק מהפרשיות שעולות לפרסום בתקשורת מצוצות מן האצבע; בפרשה כמו חסון-בראון-חברון, הוכח, אחרי חקירה ארוכה, מאומצת ונמרצת של המשטרה, שאכן יש קנוניה, מזימה ותככים, אך לא בהכרח בשלטון: כל העם ראה את הקולות ושמע את המראות - את הזדון, הרשע והרוע של כוחות השחור - אשר ניסו, פעם אחר פעם, להכפיש את הטהורים - וללא הצלחה.
התקשורת מתפרנסת באורח קבוע מניגודי ענינים; על כל פעולה, מינוי או נשימה המתרחשים בעולם הפוליטי – במיוחד אם אין הוא מקובל על הממסד - תקפוץ התקשורת בשאלה מי נפגע, על חשבון מי, מי אכל אותה?
מעל לכל מתיימרת הדאגה התקשורתית לעוול החברתי. זו עוסקת באופן קבוע בהצלת זה ש"עשו לו". לפי נוסחה זו גם אם נתנו לך פגעו בך. איך? איכשהו. במינויים, מציאת ניגוד ענינים הוא לחם חוקה של התקשורת.
וכל אלה מסתכמים בשטיפת-דעת מתמדת של מידע רב-פירוט, שחלקים גדולים ממנו אינם שייכים לשום פעולה ממשית או מסקנה ממשית, שאין להרוויח ממנו משהו אמיתי, שהאזרח יכול לשפר באמצעותו את חייו – או לבקר את הממשל בצורה שניתן יהיה לשפר את תיפקודו.
תקשורת אנטי-תקשורתית
תקשורת אנטי-תקשורתית היא מערכת תקשורתית שמבצעת את ההיפך מתפקידה הטבעי ובמקום לקשר את האזרח למציאות מרחיקה אותו ממנה.
מאז קום המדינה קיים בישראל מצב אנטי-תקשורתי שבו התקשורת הממשלתית המונופוליסטית משתלבת עם החינוך הממשלתי ועם מטרות המשטר בהחדרת ערכים נוצריים ביסודם. בהתאמה לכך סדר יומה של התקשורת מבוסס על הערכים הנבחרים על ידי מנהלי הממשל.
במקביל לכך פועל צוות שמתעד את הליקויים הלוגיים והידיעתיים של אנשי התקשורת הלא-ממשלתית, כדי לא לאפשר להם להנות מהמהירות הרבה, שהיא תוצר ההתקדמות הטכנולוגית שבה הדברים עוברים. כדי לטשטש את מה שעלול להיווצר כתוצאה מחשיפה למציאות החדשותית האובייקטיבית משתמשים בטכניקות תקשורתיות של הזרמת מידע מסויים, נבחר, שמטרתו להסיח את דעת הציבור ולהטותה לכיוון הרצוי לשלטון.
כך נוצרת גם חלוקת זמן הנותנת דקה למרואיין מחד ומאידך משדרת משחקי ספורט בני שעה וחצי-שעתיים בערוץ הראשון. תכניות מלל העוסקות ברעיונות פוליטיים מעבירות מסר של אלימות מילולית, כמו ב"פופוליטיקה" ומייצרות בליל של ריק חסר משמעות חיובית בתודעת הצופה-המאזין.
כתבי המערכת הישראליים מתיימרים ליכולת של קריאת מחשבות מרואייניהם ועוסקים תדיר בהיבטי חייהם של אנשי התקשורת כאילו היו אלה אישים פוליטיים בעלי משמעות. העיסוק הרב במניעים נסתרים, בתחושות ורגשות לגבי כל נושא המטופל על ידי התקשורת אינם עיסוק עובדתי אמיתי, והוא משעמם יותר מאשר מה שהיתה משיגה משטרת מחשבות אמיתית או מערכת שממציאה עובדות שקריות.
חלק מהפרשיות שעולות לפרסום בתקשורת מצוצות מן האצבע; בפרשה כמו חסון-בראון-חברון, הוכח, אחרי חקירה ארוכה, מאומצת ונמרצת של המשטרה, שאכן יש קנוניה, מזימה ותככים, אך לא בהכרח בשלטון: כל העם ראה את הקולות ושמע את המראות - את הזדון, הרשע והרוע של כוחות השחור - אשר ניסו, פעם אחר פעם, להכפיש את הטהורים - וללא הצלחה.
התקשורת מתפרנסת באורח קבוע מניגודי ענינים; על כל פעולה, מינוי או נשימה המתרחשים בעולם הפוליטי – במיוחד אם אין הוא מקובל על הממסד - תקפוץ התקשורת בשאלה מי נפגע, על חשבון מי, מי אכל אותה?
מעל לכל מתיימרת הדאגה התקשורתית לעוול החברתי. זו עוסקת באופן קבוע בהצלת זה ש"עשו לו". לפי נוסחה זו גם אם נתנו לך פגעו בך. איך? איכשהו. במינויים, מציאת ניגוד ענינים הוא לחם חוקה של התקשורת.
וכל אלה מסתכמים בשטיפת-דעת מתמדת של מידע רב-פירוט, שחלקים גדולים ממנו אינם שייכים לשום פעולה ממשית או מסקנה ממשית, שאין להרוויח ממנו משהו אמיתי, שהאזרח יכול לשפר באמצעותו את חייו – או לבקר את הממשל בצורה שניתן יהיה לשפר את תיפקודו.