תקשורת השמאל בישראל

 

תקשורת השמאל בישראל

התקשורת היא שמאלנית כי אידיאולוגיה שמאלנית שוררת בכל - גם ב"ימין" - ועפ"יה ובגללה קוראים לאנשים שמחזיקים ברעיונות מסויימים "ימין".

ערכי שמאל ניתנים לניתוח רק על יסוד פילוסופי מבחין של אינטלקטואלים מומחים. ערכי שמאל באים לידי ביטוי בפוליטיקה, בכלכלה, באמנות, בחינוך וכיו"ב. התקשורת משרתת את הממסד ולא רק את הממשלה. הממסד, שהוקם עם קום המדינה, מחזיק בתקשורת דרך האידיאולוגיה השמאלנית, כלומר הנוצרית-סוציאליסטית, שמחזיקה היום גם בבני-ישיבות וגם באנשי העולם התחתון, כפי שנתקלתי בה בכלא.

הפרט בישראל מוקרב למען החברה דרך קבע. הדבר בא לידי ביטוי בחוסר האיכפתיות של התקשורת מחשיפת פרטי חייו לפני הציבור. טיפול ראוי בכשלי התקשורת היה מחייב הקמת צוות מעקב ותיעוד כשלי תקשורת בישראל, שבו מחלקת כשלים לוגיים, מחלקת כשלים אידיאולוגיים ומחלקת כשלי אמינות.

אך הציבור בישראל סומך על התקשורת מתוך הנחה של ידע ואמינות. אין הוא יודע שהתקשורת אמורה להעביר מידע - לקשר – אך במקום זה היא עורכת פירושים.

הפירושים משמעם קודם כל לא עובדות. לרוב לא מדובר בתוצאה של מזימה מודעת אלא של בורות; המאיישים את התקשורת אינם במצב אינטלקטואלי שמאפשר להם להבחין בין עובדות לפירושים ועל-כן הם חשופים לבעיות אישיות של מצפון ותביעות דיבה שהם אינם מסוגלים להבין את השלכותיהם.

מקרה דוגמה הוא זה של הכתבת הצעירה איילה חסון ש"הוקרבה" על מזבח מלחמת השמאל בימין, כדי לחשוף סיפור בדים חסר רגליים עובדתיות אמיתיות. מה שחשפה הפרשה, למעשה, היה את חסינותה של התקשורת הישראלית, המסוגלת לפגוע ללא חשש בממשל ולשתק אותו מבלי לדאוג לעצמה.

לבילי בסרגליק

נתונים נוספים