אנטישמיות ממלכתית בשלבים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 972
אנטישמיות ממלכתית בשלבים
או: איך עושים זאת החבר'ה מהטלויזיה
יום ראשון 18 לנובמבר. התקשורת הממלכתית, באמצעות פרשניה הכלכליים-פוליטיים, מנהלת מתקפת פחדנים אנטישמית שגרתית, ומספקת לנו הזדמנות ליטול דגימה למזכרת תמיד, לפי השלבים דלהלן:
א. הנושא הוא הצעות החוק הפרטיות ("פרטיות" הוא שם קוד שאמור לשדר לתת-המודע הקולקטיבי כי לא מדובר בצרכים אובייקטביים אמיתיים אלא בגחמות של יחידים – ויחידים, ללמדך, אינם בעלי זכויות בחברה קולקטיביסטית) והמנחה מוסר כי "סיעת "שינוי" (הכלב של הפריץ, המשוסה דרך קבע בכל חובש כיפה, ובמיוחד השחורות, אשר העז להיכנס לחצר הפרטית של הפריץ, כלומר לכנסת) קראה להקמתה של ממשלת חירום כלכלית בלא המפלגות החרדיות".
ב. אח"כ זורקים החבר'ה מהטלויזיה סוכריה לשרון - והוא אינו מסרב לה - כשהם מציגים אותו לעשר שניות כלוחם חברתי נמרץ, המצהיר "לא אהסס לבוא לכנסת ולתבוע את דחיית כל ההצעות הפרטיות". כדי לטשטש את העובדה שהוא מכר, על ידי כך, את הדתיים שלהם התחייב בנושא, מראים לנו ח"כ חרדי כשהוא זועם "מה הקשר בין זה לבין הרעיון להקפיא את חוק "משפחות ברוכות ילדים" ומתלונן כי שרון "הבטיח חגיגית שבענין זה לא תהיה ירידה אלא רק עליה" (אך זה ברור שבהקשר זה אין הוא נראה לצופה כאדם שתובע צדק אלא סתם כרודף בצע חרדי טיפוסי, אשר אינו נותן להקשר המצב הכלכלי הקשה לבלום את תאוות הבצע שלו – ואנו, מצידנו, יכולים רק להינחם על כך שאיש דתי בפוליטיקה עדיין נאיבי דיו כדי למלמל מול המצלמות את תפישת הצדק שלו, כלומר שמישהו הבטיח לו ולא קיים; הרי הוא צריך לדעת מה מקומו של צדק אובייקטיבי בהקשר שבו רק הכוח מדבר...)
ג. בהמשך הכתבה מדווחים לנו החבר'ה כי הדתיים התאחדו להגן על "הצעת החוק הפרטית שלהם" וכי "ש"ס על כל 17 המנדטים שלה כבר הודיעה שתלך עד הסוף". אלי ישי, יו"ר ש"ס, מודיע כי אם יהיה במעשה משום "פגיעה חדשה בשכבות החלשות נצביע פשוט נגדו" וכדי שלא נחשוב, חס-וחלילה, שאולי היו"ר החרדי דואג באמת – כפי שהוא אומר - לציבור השכבות החלשות, ממהרים הפרשנים של החבר'ה להרגיע אותנו ש"אלי ישי אמנם מדבר בעד השכבות החלשות, אך כשדרעי נושף בערפו אין הוא יכול להרשות לעצמו אחרת" ללמדך שהוא איננו מתכוון לכך באמת וזה פשוט ענין של לחצים פוליטיים (לחבר'ה מהתקשורת יש ענין להזכיר, פעם אחר פעם, את הסכסוך הוירטואלי שיש, כביכול, בין דרעי לישי – ולא רק כדי לתרץ מהלכים שאינם נראים להם, כפי שעשו בענין הזה – אלא כדי לבסס בכל פעם מחדש את תמונת העולם הסכסוכית שלהם לגבי חייה הפנימיים של היהדות הדתית. בהקשר זה, אין הם מסוגלים לסבול את הרעיון שאין יריבות, או - מה שיהיה חמור מכך לשיטתם - שיש שיתוף פעולה בין ראשיה של תנועה יהודית דתית חרדית).
ד. והחבר'ה ממשיכים בתנועה בהציגם את הנזק המשוער מהצעות החוק הפרטיות כמסתכם בסכום עתק וממהרים לפרט כי מה שמרכיב את הסכום הוא שלושה חוקים (שחוק "ברוכות", שהוא אחד מהם, הוא הפחות יקר מכולם!) וכורכים אותו עם חוק הנגב וחוק העלאת שכר המינימום של אמיר פרץ, אשר, אגב, תובע פי חמש (!) מחוק משפחות ברוכות ילדים. (ונשאלת השאלה מדוע, אם כן, לא באים בטענות ויתור על הצעת חוק ישירות לאמיר פרץ? נציע את שלוש אפשרויות התשובה הבאות, לבחירתו של הקורא: א. כי יש לו "שרירים", כלומר רשיון פתוח לגרימת נזקים של מליונים עם חסינות, באמצעות שביתות פראיות. ב. כי הוא מייצג את הסוציאליזם הבולשביסטי העממי, רעיון היסוד שעליו מבוססת מדינת ישראל משחר קיומה, אשר נתפש על ידי ציבור הפוליטיקאים כצודק (כלומר חזק) הרבה יותר ממה שהציעו החוגים הדתיים. ג. הוא לא דתי.)
ה. בשלב הבא – שלב "מוסר ההשכל" של הכתבה, האמור לתת לה את הסיכום הרעיוני - מראיינים את ח"כ פריצקי מ"שינוי" בזוית מצלמה של מטיף מוסר. (מיקומה של "שינוי" בפתיח ובסיום מצביע, כמובן, על העלאתה הרשמית של תנועה רודפת-דתיים פשטנית זו לדרגה של פרשנית ממלכתית לא רשמית על ידי החבר'ה מהתקשורת). והח"כ שהועלה לגדולה על ידי מצלמה מצהיר, לא פחות ולא יותר, כי "יש מפלגות בכנסת שהן מפלגות סקטוריאליות פרופר, שאומרות "שתלך המדינה לעזאזאל, העיקר שאנחנו נביא לציבור שבחר בנו את מה שאנחנו רוצים" ודרך אגב, לצערי, זה לא רק החרדים." (כלומר: א. יש טעם לפגם במפלגה "סקטוריאלית פרופר" (?) – במיוחד כש"כל" מה שהיא עושה זה "רק לדאוג לעניני בוחריה". ב. החרדים הם כאלה. ג. פריצקי מצטער שלא רק הם כאלה...)
אז מה היה לנו? למי שלא הבין, בואו נשים על השולחן את מה שהחבר'ה מהתקשורת מנסים להעביר לנו חדשים לבקרים בהמוני כתבות, כמו הכתבה הקטנה שבחרנו להציג כאן. בכתבותיהם, דרך קבע, מעבירים החבר'ה האלה מסר אנטישמי ידוע, פשוט ושגרתי, אך בימינו זה לא "פוליטיקלי קורקט" (וזה גם עלול להיות ברור מדי עד כדי פיטורין מיידיים) לומר, כמו האנטישמיים הקלאסיים, "היהודי רודף הבצע הזה שודד אותנו וגורם למצבנו הקשה". אז אומרים את זה בדרך אחרת וזה הולך ככה:
1. יש שני כוחות בעולמנו הפוליטי: אחד מהם הוא של כאלה שדואגים לנו ולכן אנחנו לא נוגעים בהם לרעה. השני הוא הדתיים.
2. הדתיים מאופיינים בכך שהם רוצים שלושה דברים: כסף, כסף וכסף.
3. לדתיים לא איכפת מהמשבר הכלכלי הכללי, כי כל מה שמעניין אותם זה האינטרס הפרטי שלהם (עובדה: "סקטוריאליות פרופר") ובכך הם מחריפים עוד יותר את המצב הכלכלי הגרוע של המדינה והחברה כולה, כלומר שלנו.
אז מה באמת יש לנו? לא רק שהחבר'ה מהתקשורת, בלי שום נקיפות מצפון, מתפרנסים בהרחבה יתרה מהמסים שמשלמים להם, בין היתר, מאות אלפי חובשי הכיפות שבכלל לא רואים את שידוריהם, הם עוד מנצלים את מעמדם הכנופייתי הבלתי מעורער כדי להוקיע את היהודי הדתי בכל הזדמנות, על בסיס מוסרי.
ככה הם נלחמים, החבר'ה מהתקשורת, כלבלבי השמירה של הפריץ, ביהודי המקומי. לפני שנים לא רבות, בימים ה"טובים" ההם, בתפוצות הגלות, היו אבותיהם הרוחניים בכנסיות משסים דרך קבע את המוני העם העניים והבורים ביהודים, המנוצלים והעניים כמותם, כשהם מציגים את "רדיפת הבצע" של היהודי כאחראית למצבם הכלכלי הירוד. בכך הם היו מסיחים את דעתם של הקרבנות מפשעיו של המנצל האמיתי, הספון בטירת הפאר שלו וחי חיי הוללות על חשבונם. בימינו אלה הם ממשיכים במסורת: מוחלים, על ידי התעלמות פחדנית, לשועי הארץ ועריציה, האחראים לבזבוזים מטורפים של מאות מיליארדים, ו"מושכים" מהם את האש הראויה של הצדק על ידי פעולת הסחת כלל האוכלוסיה כנגד היהודי הדתי בכנסת; מבחינתם, ליהודי הזה אין מה לחפש בפוליטיקה הגבוהה ושום מאמץ מצידו – גם לא העובדה שהוא מייצג מאות אלפי בוחרים – לא יקנה לו את הכרטיס למועדון החברים הסגור שלהם. הם שייכים לברנג'ה המיוחדת של הכלל ולכן כל הוצאה שלהם היא לטובתו ולמענו של הכלל הזה, אך הוא – היהודי – מייצג אינטרס זר, "סקטוריאלי" ולכן מותר להעליבו, להציגו כרודף בצע ולהפר הבטחות שניתנו לו תוך כדי האשמתו בחוסר איכפתיות.
והטרגדיה הגדולה מכל היא שהם, האנטישמים החדשים, צעירים ומטומטמים מכדי להבין את שרשיו העתיקים של העוול שלו הם גורמים, והם מאמינים שהם צודקים ושבהצגתם זו את ה"דתיים" כמייצגי בצע, מדון ואי איכפתיות הם מסייעים לאמת ולצדק. ועל כל אלה יש להוסיף את הטעות הקבועה שבה שוגים החבר'ה מהטלויזיה, חברי "שינוי" ושאר צורריה הישראליים של הדת היהודית בימינו: הם חושבים שאם נולדת יהודי אתה לא יכול להיות אנטישמי. אין עדות גדולה יותר מטעות זו לבורותם של לגבי ההסטוריה של היהדות, אשר צורריה הגדולים ביותר מחלציה יצאו.
ואנחנו לא נשכח.