שאלות

 

שאלות

באחד מימי השבוע שעבר עסקה המנחה גאולה הר-אבן, כבדרך של שגרה, בשיפוד הקרבן התורן הדתי ממשרד החינוך, על עיכוב בקליטת מספר ילדים ממוצא אתיופי במערכת החינוך בתחילת שנת הלימודים; ברוח מסורת ההשתלחות הביעה גב' הר-אבן את התפעלותה השלילית מהקיפוח באמירה "יושבים עשרה ימים ילדים בבית ועדיין אתם לא מוצאים להם מסגרת?"

את יכולת ההבנה הדלה שלה הביעה התקשורתית ב"רק עכשיו נזכרים לטפל בזה? אני לא מצליחה להבין את זה." ואחרי ההרמה, היא מנחיתה את מכת המחץ האנטי גזענית "אני תוהה באם לא היה מדובר בעולים מאתיופיה עם צבע שונה, אם זה לא היה מתעכב כל-כך..." (טעות הניסוח במקור).

כמובן שהקרבן, הנציג התורן, משותק מהרצף השוטף של אי ההבנות וההאשמות, לא הצליח אלא למלמל מלים ספורות בלבד לפני ש"זמננו עבר" וגו'

לפיכך, אין ספק שגאולה היא האדם המתאים שיש לשאלו איך זה שכבר חמישים שנה מצליחה התקשורת בישראל לשאול תמיד שאלות שאין לגביהן אפשרות של תשובה אמיתית, מבלי שאיש ישים ליבו למכשלה – או, אולי, פשוט לא ימצא זכות לדבר על כך מעל גלי האתר?

נתונים נוספים