האג'נדה

 

האג'נדה

בימים האחרונים עסקה רבות התקשורת בשדרנית שעברה לפוליטיקה, שלי יחימוביץ ובמשפטנית המועמדת לבית הדין הגבוה לצדק, רות גביזון.

המושג שמאחד בין השתיים היה "אג'נדה": יחימוביץ' וגביזון נחשבות שתיהן לבעלות "אג'נדה", כלומר תפישה רעיונית מגובשת שענינן לקדם.

לגיטימי או לא? זו השאלה.

איש לא ערער על היותה של שלי יחימוביץ' בעלת אג'נדה – ואיש, כמעט, גם לא ביקר את עובדת היותה של יחימוביץ פעילה מזה שנים רבות על הקו הדק המבחין בין פעילותה התקשורתית לפוליטית.

לעומת זאת, גויסו כוחות רבים לטובת השופט העליון ברק כדי למנוע את חדירתה של רות גביזון לבג"צ בגלל היותה "בעלת אג'נדה" – כאילו אסור לשופט להיות בעל עמדה מגובשת ונטיה מסויימת מתוקף תפקידו השיפוטי.

שני המקרים מציגים, בבירור, אהדה וחיבוק מול דחיה ושאיפת ניתוק.

האם יתכן כי הדבר נובע מכך שהגב' יחימוביץ' היא שמאלנית אדוקה ואילו גביזון מגלה נטיות לא-שמאלניות בהשקפתה?

נתונים נוספים