דברים כהוייתם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 888
דברים כהוייתם
(מה שנזכור ולא נשכח ליום החשבון)
ביום רביעי 2 מאי 2001, זמן קצר לאחר התקפה רצחנית על תושבי חברון, שודרה בטלויזיה כתבתה של מיכל קפרא על המצב בחברון. "ההורים מפקירים את ילדיהם לטובת האמונה." נאמר בכתבה, ודובר בה גם על "עקידת יצחק" ועל פעולות שהן "נגד האינסטינקט האנושי."
"מה שקורה שם זו כפיות טובה" אמר פואד, שר הבטחון, על התנהגות המתנחלים בחברון, והוסיף, בין היתר, כי "אני לא אכנס לויכוח אם כן לפנות או לא לפנות כרגע" בתשובה לשאלת המנחה "האם זה צורך אמיתי של מדינת ישראל שהמתנחלים יישבו שם?" פואד ממשיך בהחלטיות כי "לא יכתיבו לי מה לעשות שמה ...תודה לאל, הבלגנו."
כהצגת תכלית של אנטי-תיזה "מתורבתת" ל"השתוללות הנבערת" של ה"מתנחלים" מחמיא מר אברמוביץ' להורים שותקים שסובלים ליד מיטת ילדם שנפצע קשה בפיגוע, באמירה: "שום תלונה, שום אמירה קיצונית."
אך למה הוא, אברמוביץ', גב' קפרא ופואד אינם יודעים לשתוק? האם הם באמת אינם מבינים מה המשמעות המעשית של דבריהם במאבק החריף ואת מי הם משרתים?