הדת לעומת הסוציאליזם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 953
הדת לעומת הסוציאליזם
זה איננו מוסרי ו/או חכם לומר באופן כללי על הדת שהיא מבוססת על גניבה: אין בהגדרת הדת דבר הנוגע בגניבה. בסוציאליזם, לעומת זאת, יש; הסוציאליזם מבוסס, עקרונית, על "חלוקה מחדש" של הרכוש עפ"י קריטריונים לא צודקים – וזו, למעשה, השקפתו של כל גנב. מכך, לאדונים כמו רובוטומי יש לומר כי בזמן שהדתי אינו גנב כל עוד לא הוכחה אשמתו – וגם אז כל מה שיסתבר הוא שאינו דתי, הסוציאליסט הוא גנב כל עוד לא הוכחה חפותו – וגם אז מה שיסתבר זה שהוא אינו סוציאליסט.
בנושא הכפיה, לעומת זאת, השיפוט שונה: מכיוון שעקרון הכפיה אינו עקרון מוצהר של הסוציאליזם אלא נגזר מהנסיון להשליט אותו במציאות – כמו הדת הנוצרית או המוסלמית – הכפיה, על אף שהיא המאפיינת של הסוציאליזם מבחינה הסטורית, איננה הכרחית מבחינה הגדרתית. אנו יכולים לחשוב על סוציאליסט או נוצרי שאינם דוגלים בכפיה ומצפים שחזונם יבוא לידי ביטוי במציאות בצורה התנדבותית. אך עם זאת, אין זה אומר שאין קשר – לוגי או פסיכולוגי – בין כפיה לתיאוריות הסוציאליזם והנצרות.
ביהדות, לעומת זאת, שולט עקרון החופש: הארגון היהודי הוא התנדבותי ביסודו ועצמתה של הקהילה היהודית נובעת מכך שחבריה אינם נכפים לכך: לא רק ששום כפיה שבעולם לא היתה מצליחה להכריח את היחיד היהודי לקיים יום-יומית את כל המצוות – המצב בפועל הוא שקיום פעולות הדת של היהודי היחיד מבוסס על ביקורת עצמית שרק היחיד הוא שיכול להפעיל על עצמו ושום כוח חיצוני כלשהו אינו יכול לעשות זאת. בהקשר כזה החופש אינו נתפש כתוספת אלא כהכרח יסודי וכאחד מתנאי הקיום במציאות של היצור האנושי.