הכשל הסוציאליסטי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 843
הכשל הסוציאליסטי
על האמונה הטפלה מכולן
מכל האמונות הטפלות השולטות בעולמנו שטוף עבודת האלילים, הטפלה מכולן היא זו המייחסת לכסף מעמד של אלילות בעלת כוח בורא. כשלונם ההבנתי הגדול של עובדי אליל הכסף הוא באי הבנתם שהכסף אינו בורא אלא נברא – וכשלונם להבין כי גם במיטבו אין הכסף אלא ביטוי של יצרנות אנושית, כלומר של תוצר עמלם של בני אדם. אמונה טפלה זו אופיינית ביותר למשטרים הסוציאליסטיים, שבהם מקורו של הכסף הוא הממשל הריכוזי השולט בכלכלה – ולעתים קרובות זו גם הסיבה לאמונה זו.
אך שלא כמו האדם היצרן, הכסף אינו יכול לייצר ערכים אלא רק לבטא אותם. לכן, גם כאשר נמצא הכסף בידיו של מי שמוציא אותו מחזקתו של היצרן, אין ערכו קיים אלא בערכים שהוא יכול להשיג מיוצרי הערכים. לכן, גם הממשלה החזקה ביותר, אשר בכוחה להפקיע את כל משאבי נתיניה, איננה יכולה להאכיל את הזקוק למזון אם איננה מייצרת מזון בעצמה או, לפחות, יודעת איך להשיגו אותו מידי זה שמייצר אותו.
על אף עובדה זו, בגלל שהממשלה מדפיסה כסף וגובה מסים אמין חלק גדול מהציבור כי הממשלה היא המחזיקה בכוח לייצר את הערכים שכסף זה משלם עבורם. דווקא הסוציאליזם, שעליו נתבססו רבות ממדינות ימינו, חינך את המאמינים בו לחשוב שהכסף מעניק למחזיקים בו, גם אם הם אינם מייצרים דבר, כוחות מיוחדים של בריאת יש מאין. זו הסיבה שבגללה השיטה הסוציאליסטית משליכה את יהבה על ממשלות העוסקות בביזת היצרנים והוצאת כספים ומשאבים אחרים מידם, כאילו מהווה הדבר תחליף לייצור ערכים. אך שקר פוליטי בוטה זה, המציג את השודד הממשלתי כיצרן, אינו יכול להוביל לדבר זולת להתנגשות קטלנית עם עובדות המציאות.
בעידן של כלכלה המנוהלת על ידי גישה סוציאליסטית שגורה, מתבטאת התנגשות זו לרוב בהיחלשות כוח הקניה של המטבע, מה שקוראים אינפלציה. אך בזמנים לא רגילים, כמו בעתות מלחמה או משבר כלכלי, שבהם יש לממשל הוצאות גדולות, מוצאת את עצמה הבהמה הסוציאליסטית הצמאה לפני שוקת שבורה בצורת כסף חסר-אונים לחלוטין. זה מה שעלול לקרות כאשר הכלכלה טובעת בביצת טירוף ההוצאות הממשלתיות של היום. אלה, המכבידות תמיד על כיסו של הציבור, עלולות להביאו למצב של דלדול משאבים גמור, אם וכאשר אין כוחותיו כיצרן מצליחים לספק את תביעותיה התקציביות של ממשלתו.
לפיכך, בגלל החשיבה הריכוזית-סוציאליסטית השלטת בחשיבה הפוליטית העולמית, גדלות הבעיות הכלכליות ולא מצטמצמות; לא רק שהמשברים הכלכליים רחוקים מסיום אלא שנראה שהפתרונות המוצעים על ידי ממשלות המערב מביאים להאצתם ביחס ישר למשאבים המושקעים בהם. אך אין תמה בכך שהוצאות ממשל נוספות לא תצלחנה לסגור את הגרעון שמייצג את המשבר העולמי. לכן אין לתמוה מכך שעל אף שהנשיא אובאמה הצליח להעביר בקונגרס האמריקני החלטות שבהן יועברו סכומי עתק לבנקים ולחברות אחרות הנמצאות במשבר המשיכה הבורסה האמריקנית לרדת.
אלה הנדהמים מחוסר יכולתו של הכסף לפתור את הבעיה הם אלה המחזיקים באמונה הטפלה לגבי כוחו הכל-יכול של הכסף – וחלק גדול מהם מאייש את הממשלות בעולם הסוציאליסטי. פקידי ממשלות אלה מאמינים שבהשיגם את כספם של היצרנים יוכלו, איכשהו, גם לרפא את הכלכלה, מה שמצביע על אי הבנתם היסודית את טבע הכלכלה ובמיוחד את הכשל הסוציאליסטי שבהבנת מהותו של הכסף, כי שוב ושוב מסתבר ששומה על הסוציאליסט ללמוד שביזה איננה שוות ערך לייצור.
הכשל הסוציאליסטי השגור מבוסס על הנסיון המיסטי האופייני לפתור את חסרון הכיס של אדם אחד על ידי ביזתו של אדם אחר. דבר זה, שמעולם לא הצליח בסוציאליזם השגור של המדינה הריכוזית, הוסתר במכוון מעיני חלק גדול מהציבור. הוא הוסווה בדרך כלל על ידי העובדה שהיצרנים הצליחו תמיד להציל את המצב הכלכלי הכללי על אף הפגיעה בזכויות הקנין שלהם. עד לאחרונה הם הצליחו לייצר על אף המגבלות שהושתו על חופש הפעולה שלהם. אך לא לעולם חוסן שכן המצב שבו הממשל ממשיך להעמיק את ידיו אל כיסי הציבור, עלול להביא להתרוששות גם בקרב הגורמים האיתנים ביותר של הכלכלה.
כי יש גבול למידה שבה ניתן לרושש את בעלי הקנין בחברה נתונה לפני שאלה יהפכו למרוששים עד כדי כך שלא יוכלו יותר אפילו לתמוך בעצמם. נראה, עם זאת, שהמאמינים המיסטיים בכישוף הממשל הסוציאליסטי ימשיכו לתמוך בהדפסת כסף ובשאיבת ממון הציבור מבלי לבדוק כלל איך פעולות אלה פוגעות בכלכלה. מה שהסוציאליזם ה"נדבני" צריך להכיר בו הוא שהשקעת משאבים לצורך "סתימת חורים" לא רק שתביא להתמוטטות של עוד ועוד משלמי מסים, אלא שיש בה כדי לבלום את היוזמה היצרנית, שרק היא הגורם שיכול להבריא את הכלכלה.
כמאמין בכוח הכסף, הסוציאליזם ראה תמיד את בעל ההון כמקור בלתי מתכלה של משאבים. הדבר נבע מכך שתיאוריית היסוד שלו מעולם לא ראתה את העשיר כיצרן ולכן לא הבין הסוציאליסט מעולם שאין היצרן – עשיר ככל שיהיה – יכול להשיג הון בחלל ריק. שלא כמו היצרן, שזקוק לשדה, מפעל או בית מלאכה ולשוק של צרכנים הרוכשים את פרי עבודתו, איש הממשל הסוציאליסטי אינו מבין שאין בכוח מכונת הדפסת השטרות שלו או אפילו של חוקי הכפיה שיזם "לטובת החלשים" כדי להפיק מזון או לספק חשמל.
לבוזז די בקיומו של קרבן; מה שנעלם מעיניו של הבוזז הממשלתי הוא ראשוניותה וקדימותה הכלכלית של היצרנות. הוא אינו קולט את העובדה ששמירה על קיומה של מערכת יצרנית, כזו שמסוגלת לספק את צרכי כלל הציבור, קודמת לדאגה לנחשלים. על התומך בסוציאליזם להבין כי האכלת רעבים איננה מייצרת מזון, ואם אלה העוסקים בה אינם מקפידים לשמור על זכויות יצרני המזון ועל מקורותיו, הם עלולים להביא לרעב כללי. כל עוד לא יובן הדבר צפויה חברתנו לקשיים כלכליים הולכים ומתגברים ביחס ישר להוצאת משאבים נוספים ממשלם המסים לטובת "פתרונות" כמו אלה שאנו רואים היום.
אך מנהיגי העולם, הכבולים על ידי הכשל הסוציאליסטי, ממשיכים בנסיונם לספק לנזקקים את צרכיהם על ידי הפיכת בעליהם לנזקקים אף הם. מטבען של אמונות טפלות הוא שהן קשורות כל כך לכשלים הגיוניים עד שיש בהן כדי לבטל כל חשיבה הגיונית. זה נוגע ישירות למחשבה שדי בשטרות כסף כדי להשביע רעבים – ושממשלות יכולות לפתור בעיות כלכלית באמצעות כסף. אך הפתרון האמיתי גלום במושג החופש; רק אם וכאשר תצטמצם ההתערבות הממשלתית בכלכלה ויצומצמו מגבלות חופש הפעולה בשוק, נתחיל לראות אור בקצה המנהרה. עם זאת, עומקה של האמונה הטפלה הסוציאליסטית הוא כה גדול, עד שהמאמינים בה יצטרכו לתת ליצרנים ערבויות משמעותיות לפני שאלה ירגישו שזכויות הקנין שלהם מוגנות כראוי מפני תאוותו של הגזלן הממשלתי.