כפייתיות הסוציאליזם המקומי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 932

 

כפייתיות הסוציאליזם המקומי

בחוקי המדינה הריכוזית של זמננו קיימת כפייתית מובנית, קבועה. אך לא רק כפיה קיימת כעקרון בכל חוק המוחל על האזרחים, אלא גם הוצאה ממונית גדולה ביותר, אשר מדלדלת את הקופה הציבורית, כלומר את כיסו של משלם המסים, כי כל חוק משמעו גם צורך בתהליך אכיפה.

תהליך יישומו של חוק משמעו מנגנון: פקידים, משרדים, זמן וניירת, אשר מהווים חלקים הכרחיים של מנגנון האכיפה, הכולל משכורות לשוטרים, שופטים, סוהרים, אנשי מערכת משפטית ויחד עימם אנשי מנגנוני גביה והענשה נוספים.

הכפיה הקיימת בכפייתיותה של הדיקטטורה הסוציאליסטית בולטת בתחומי פעילות ציבורית רבים ומגוונים, החל מהתקשורת המשקפת אותה, כמו זו של תכניות הבוקר. למשל, באחת מהן מציג ח"כ אחד ממר"צ הצעת חוק משלו, המציעה לקבוע חובת נקיבת שכ"ד בשקלים במקום בדולרים. המנחה מחמיאה לו על כך שהצעתו מבטאת "צדק חברתי" ולחיזוק עמדתו מביאים נציג מובהק של פרחי שודדים, סטודנט השוכר דירה בדולרים.

שודד צעיר זה שוטח את בעיית עליית המחירים שגורמת לו לשלם היום כמה מאות שקלים יותר מששילם כאשר חתם על החוזה – וליבם של המנחים האוהדים מתמלא חמלה... מבחינתם – ואם זה תלוי בהם – החוק (ש"פותר" את הבעיה) עובר. בחמלתם של ה"חברתיים" האלה על השוכר הם שוכחיםאת המשכיר; איש מהם איננו חושב – או מדבר - על בעלי הדירות – שהם אלה שאמורים לבצע את המטלה שהחוק מטיל על כתפיהם - או מציג את הצד שלהם.

כך, כאשר מתיר החוק לפגוע בשודדים, איש אינו מגן על הנשדדים. בסוציאליזם הישראלי, אלה הם "בעלי רכוש" ומתוך כך חסרי זכויות למפרע. בכלל, עדר השודדים פשוט רב במספרו יותר מקרבנותיו, מה שעל פי הדמוקרטיה האלימה – זו המצדדת בחזק יותר (מה שקרוי בביטוי המפתח שהוא סיסמתו הנצחית של הבוזז המודרני, "הרוב") – מעניק לו את הזכות לכפות את "חולשותיו" בכוח הזרוע באמצעות חוק דרקוני.

בהמשך הדיון התקשורתי, המנחה שואלת בדאגה אם "החוק הזה יאסור עליו (על בעל הדירה) להגדיל את שכר הדירה?". כמו רוב אזרחי ישראל, היא כנראה איננה תופשת כלל את האופי הדיקטטורי של שאלתה ואת המשמעות האיומה של הצעת הכפיה שמובעת בה. והח"כ ממר"ץ, כמו דיקטטוריסט מודרני משלים את המוטל עליו בחיוב, כרוח המרד המסורתי בבעלי הרכוש וההון, החייבים לכפוף את עצמם לטובת ה"צעירים" המדוכאים...

וכך או כך, ממשיך הסוציאליזם המקומי לכפות את עצמו, ברוח מרכס, על האזרח הישראלי, כשהוא מאמין בכך שהוא מציל את העניים החלשים ומגן עליהם מפני העשירים החזקים – וכמו שלפי האמונה הסוציאליסטית הראשונים תמיד זקוקים לעזרה, האחרונים תמיד יכולים להרשות לעצמם עוד ועוד הוצאות.

נתונים נוספים