סובייקטיביזם מקומי

 

סובייקטיביזם מקומי

השמאלני-סוציאליסט הישראלי אינו אובייקטיבי – הוא אינו מבסס את השקפותיו על עובדות המציאות החיצונית אלא להיפך: הוא מפרש אותן עפ"י הנחות מובנות ו"ידועות מראש".

השמאלני הוא סובייקטיביסט: כמו נזיר שחונך מילדות לנצרות הוא חונך על ידי מסגרות החינוך של המדינה הסוציאליסטית לערכים מסוימים שאותם הוא רואה כעובדות מציאות בלי קשר לעובדות האמיתיות.

למעשה, השמאלני הותנה, בסוג של שטיפת מוח מיוחדת (הידועה למדע הפוליטי המעשי) בצורה שרק לעתים רחוקות ונדירות מאפשרת השתחררות ממנה. השמאלני הוא ה"תינוק שנשבה" של הפוליטיקה המודרנית – ואלה שנתפשים לרעיונות השמאל הם התינוקות שנשבו של הסוציאליזם המודרני.

הטכניקות והטכנולוגיות הפסיכולוגיות שבאמצעותן מחנך מחנה הרוע את חייליו מיום לידתם ידועות מזה עשרות שנים ונעשה בהן שימוש ששורשיו בישועים ושיאו בהתניות הפשיסטיות הנאציות והקומוניסטיות של מחצית המאה ה20. הן יובאו למדינת ישראל הצעירה על ידי תלמידי ויורשי הסוציאליזם ומכיוון שיושמו על "חומר אנושי" משובח, הן יצרו בישראל את אחד הסניפים המתוחכמים ביותר של רשת התעמולה השמאלנית בעולם.

גולת הכותרת, הדובדבן שבקצפת העוגה הסוציאליסטית בישראל הוא התבססותה של האידיאולוגיה על רגש הרחמים, אשר אופייני כל-כך ליהודי, וניצולו בדם קר לטובת השפעה רוחנית, ולא פלא שהדבר מצליח דווקא במקומות שבהם אין בני האדם מקפידים כל כך במידה הראויה של רגש. על עך מבוססת הצלחתו של הסוציאליזם-סובייקטיביזם הגורר את בעל הרש למלכודת הרגשנות או, במונחים של רחמים, הגורמת לבעל הרחמים להיכשל ברחמנות יתר.

נתונים נוספים