תיווך לקוי

 

תיווך לקוי

המותרות של אדם אחד הם הלחם של אדם אחר וככל שיש בחברה נתונה יותר מותרות יש בה גם יותר פרנסה לחבריה. בעל ההון וכל מי שעובד עימו – אפילו אם מדובר בפועל במפעלו - הם, למעשה, שותפים, אשר עלייתם ברמת החיים והתפתחותם החמרית נעשית במקביל ולא זה על חשבון זה.

זה שפוגע בשניהם הוא המתווך הכופה, מי שמנסה להפריד ולנגד בין המותרות ללחם, כמו אלה הטוענים ש"עשרם של העשירים בא על חשבון הלחם של העניים". מתווך זה, המופיע לעתים כגנב או פורץ ולעתים כבוזז הממשלתי, מקצץ במותרות של העשירים מתוך כוונה והצהרה לשפר על ידי קיצוצים אלה את מצבם של מיעוטי היכולת – אך בכך הוא פוגע בהם, שכן בעל היכולת הוא מקור הפרנסה של העניים ופגיעה בו פוגעת, בהכרח, גם בהם.

אלה ש"מחלקים מחדש" את העושר – הסוציאליסטים-השודדים – מעבירים אותו מידי אלה שזכאים לו – בעלי ההון ואלה שעובדים עימם – לכאלה שנבחרו בקפידה על יסוד אי שייכותם למערכת יצרנית. מקבלים אלה, שאינם מסוגלים להועיל ממש ליצרנות, אינם יודעים גם להפוך את משאביהם למוצרים.

לפיכך, מביא התיווך הלקוי לא רק להוצאת משאבים מידיהם של יצרנים, עשירים או עניים, אלא אף מכשיל את הערך החינוכי של שיתוף פעולה עם יצרן, שהוא גדילת שותפו של בעל ההון למצב של עצמאי.

נתונים נוספים