הסוציאליזם כמחלת נפש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1014
הסוציאליזם כמחלת נפש
כחולה נפש היינו מגדירים כל בעל מקצוע המועיל לאנושות – רופא, למשל – אשר כופה על בני אדם את טיפולו מבלי לשאול לחפצם או לשמוע את דעתם. לכל אדם שפוי היה ברור כי אפילו אם היה אדם זה מבחינה מקצועית טוב – או אף הטוב ביותר בתחומו בעולם – לא היתה לו זכות לגעת בבני אדם מבלי לשאול את רשותם וקל וחומר שלא בניגוד לרצונם.
כל בדיקה ענינית של נפש האדם הכופה עצמו על אחרים, שיש לו נטיה נפשית לבטל את רצונם של אנשים מפני רצונו ולעשות בגופם כחפצו, בלי קשר להקשר הכולל של המצב האנושי-חברתי, היתה נתפסת – ובצדק – כתסמונת או אות של בעיה מוסרית ו/או נפשית, המעידה על קיומה של בעיה רצינית במערכת הפסיכולוגית של בעליה.
במקרה של נטיה כפייתית מסוג זה היה ברור כי אדם זה הוא חולה, המניח שבגלל שהוא יודע מה צריך לעשות למען בריאותם של בני האדם יש לו זכות לעשות בהם כרצונו. איבחון של מחלתו היה מעלה שאין אדם זה יודע להבחין בגבול שבין ידיעה לזכות, והוא סובר שדי בהבנתו נושא מסויים כדי להקנות לו זכות לכפות אותה על בני אדם אחרים באמצעות כוח או אלימות.
ועל יסוד הבנה של תופעה זו כדבר קרוב ביותר למחלת נפש, אין אנו יכולים שלא לראות את הדמיון שקיים בין הנחותיו המוטעות של אדם כזה לבין מה שמנחה את אישי הציבור הנמצאים בעמדות בכירות בממשל הסוציאליסטי הריכוזי-כפייתי. בני אדם אלה, הפועלים באמצעות כלים של ניהול וחקיקה, כופים את מסקנותיהם, מחשבותיהם ואת דרך הבנתם על אזרחים רבים מבלי שאלה מסכימים עימם או נותנים להם את רשותם. חולי נפש.