פשע לאומי

פשע לאומי

המיסוי הכפייתי

 

אם היה המס הנגבה מאזרחי המדינה מבוסס על דצונם החופשי ובחירתם כיחידים חופשיים, לא היה הוא שונה עקרונית מכל תשלום אחר על ערכים ושירותים שבני האדם נזקקים להם. אך הדבר איננו כזה במדינה סוציאליסטית כמו ישראל, שכן החוק הקיים מיסד את הפגיעה בחופש היחיד באמצעות הכפייה החוקית.

של דבר מס כפייתי משמיט את הקרקע מתחת לעקרונות החוזה החברתי קודם כל כי בני אדם הקשורים בחוזה עושים זאת מרצון ולא מתוך כפיה. אי ציות לעקרון היסוד המציאותי של הבחירה החופשית מפרק את החברה לאנשים שאינם חברים ואינם שותפים אלא, במקרה הטוב ביותר, לכאלה העושים ביחד משהו שממסד כפייה.

בענין זה יש להבין כי אפילו אם זה היה נכון שבאמצעות המס עוזרים בני אדם לאנשים נזקקים, יש לשאול: איזו זכות יש לבני אדם לעזור לאחרים נגד רצונם ועוד תוך פגיעה בהם? – שלא לדבר על כך שתוך כדי כך נפגעת אחת מזכויות האדם היסודיות שלהם, שהיא זכותם לקנין?

במדינה סוציאליסטית מוסד מעמדו של השודד בכך שהוא מוכרז כבעל חסד. אך העובדה היא  שכאשר השודד בכוח הזרוע נותן את מה שלקח בכוח הוא עושה 2 פעולות שמבטלות זו את זו. כי אין התאמה והשלמה בין הפקעת רכוש ומתת צדקה. זוהי מהות חסד המדינה: סתירה בפועל בין פעולות שבהן יש לכאורה כבוד לקנין, אך למעשה קיימת התנגדות לכך.

נתונים נוספים