על שביתת הטוב

על שביתת הטוב

מטפיסית, הטוב אינו זקוק לרע. הרע הוא שתלוי בטוב וזקוק לו. לרע אין קיום מבלעדי הטוב. לכן, כשהטוב רואה שאין הוא מצליח להגיע להסדר עם הרע, עליו לממש את העובדה המטפיסית-טבעית שלעיל ולהפסיק לתמוך ברע. זהו המפתח האמיתי לחיסולו של הרע: ברע אין צורך להילחם ישירות - חיסולו נעשה על ידי הפסקת תמיכה בו ושיתוף פעולה עימו - על ידי שביתה.

שביתה – שביתת הטוב – מבוטאת ביהדות באמצעות האל אשר מעניש את החוטא לא בכך שהוא מטיל עליו אסונות אלא בכך שהוא עוזב אותו. אין ראנד ביטאה אותו בצורה מושלמת בספרה הגדול "אטלס"; בספר זה היא מראה לא רק איך התרבות אינה יכולה להתקיים ללא היצרנים אלא גם איך היצרנים – ורק היצרנים – הם אלה שמאפשרים את שלטון הרוע..

בהקשר זה, מעניין ביותר לשים לב לכך שעם זה שהשביתה, כמושג, נתפשת על ידי רבים כקשורה מאד לסוציאליזם, מדובר בגניבת דעת קלאסית: השביתה הסוציאליסטית אינה שביתה אמיתית, של הפסקת פעולה אלא פעולה תקפנית הרסנית - הפועל ה"שובת" מן השמאל רואה הכאת עובדים אחרים והרס רכוש כחלק טבעי של "שביתתו" ודי לחכימא.

נתונים נוספים