אגדת המס הפרוגרסיבי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1403
אגדת המס הפרוגרסיבי
מדי פעם שומעים על רעיונות שינוי פרוגרסיביים, אך מאחורי הביטוי "פרוגרסיבי" נמצא רעיון ישן שימיו כימי רובין הוד: לקחת מהעשירים ולתת לעניים. העובדה שרעיון זה מוצע, בימינו, שוב ושוב כפתרון כמעט לכל ענין והקשר, מלמדת עד כמה שורה בחברתנו החשיבה הסוציאליסטית – וגם, עד כמה לא מודעים אנשים לקשיים המעשיים שגוררות ההצעות לפתרונות ברוח ה"פרוגרסיביות".
מס פרוגרסיבי
שומעים פה ושם כי מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי. מס פרוגרסיבי (בעברית: מס מתקדם) הוא כינוי שמקבלים מסים המותאמים להכנסתו של הממוסה. הקריאה למס כזה "פרוגרסיבי" היא דרך ישנה לנטוע בתודעת השומע את הרעיון כי מס כזה צודק יותר.
וזו שאלה פתוחה: מה צודק יותר, מס שמשלמים בהתאם להכנסתו של הממוסה, או מס שמשלמים בהתאם לעלות הערך שהממוסה צורך?
כי הרעיון שיש לשלם מס בהתאם למצבו הכלכלי של הממוסה מהווה הודאה של המדינה בכך שאין היא גובה תשלום לפי ערכם של השירותים שהיא מספקת אלא בהתאם לכוחה של תיאוריה חברתית, הסוברת ששומה על אנשים בעלי רכוש לסייע לחלשים מהם – ושיש זכות לזה שמחזיק בעמדה זו לכפות על עמיתיו לציית לכך.
צורה עתיקה של מס המשולם בהתאם להכנסת הממוסה קיימת כבר ברעיון המעשר היהודי. אך המעשר, כשמו כן הוא, מתייחס לעשירית מהכנסת הנישום. במדינה כדוגמת ישראל עוברת לפעמים מידת המס את סאת מחצית ההכנסה של הנישום. אולי, במובן מסויים, לקרוא למס זה "פרוגרסיבי" היא תוצאה של ההתקדמות בחדירה של המדינה לתוך רכושו של האזרח, אם בכלל יש בכך משום קידמה חברתית.
מס הכנסה כמס פרוגרסיבי
בעולם המודרני, הרעיון של מס לפי הכנסה – שמס ההכנסה הוא הדוגמה הראשונה והמובהקת שלו – הוא רעיון חדש יחסית מבחינה תרבותית. הוא הופיע בעולם עם הופעתה של ההשקפה הסוציאליסטית הרואה מחוייבות מצד בעל היכולת הכלכלית הגבוהה לתמוך בעמיתיו הנחשלים. למעשה, משמעות הופעתם של מס ההכנסה ומקבילותיו – המכונים מסים "פרוגרסיביים" – היא חדירת החברה לתוך עניניו של היצרן הפרטי, עד כדי הפיכתם לנכס כללי, השייך למדינה.
במדינת ישראל של היום יש רבים הרואים מסים כמו מס הכנסה כדבר הטבעי ביותר בעולם. אך כאשר חוקק לראשונה בארצות הברית מס ההכנסה, קבע בית המשפט העליון ב-1894 שמס ההכנסה אינו חוקי מפני שהוא נוגד את החוקה האמריקאית (שאיננה מבוססת על סוציאליזם אלא על זכויות האדם). בכדי לעקוף פסיקה זאת, שונתה החוקה ב-1913 (תיקון מספר 16) כדי לאפשר גבייה של מס הכנסה.
עדיין עומדת בתקפה העובדה שמס ההכנסה ודומיו הם ביטוי להשקפת עולם התופסת את המדינה בכלל – ואת מדינת ישראל בפרט - כארגון שבו שומה על ה"חזקים" לסייע ל"חלשים". אחרי למעלה מחמישים שנה של פעילות ממשלתית חינוכית בנושא, התפישה הזו הפכה לנכס צאן ברזל בציבור ודרכו עברה לכלל אנשי ההנהגה, ובתוך זה גם לכאלה שהתנועות שהם מנהלים אינן מוצהרות כתנועות סוציאליסטיות דווקא.
פרוגרסיבי או רגרסיבי?
מדי פעם שומעים על רעיונות שינוי פרוגרסיביים, אך מאחורי הביטוי "פרוגרסיבי" נמצא רעיון ישן שימיו כימי רובין הוד: לקחת מהעשירים ולתת לעניים. העובדה שרעיון זה מוצע, בימינו, שוב ושוב כפתרון כמעט לכל ענין והקשר, מלמדת עד כמה שורה בחברתנו החשיבה הסוציאליסטית – וגם, עד כמה לא מודעים אנשים לקשיים המעשיים שגוררות ההצעות לפתרונות ברוח ה"פרוגרסיביות".
מס פרוגרסיבי
שומעים פה ושם כי מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי. מס פרוגרסיבי (בעברית: מס מתקדם) הוא כינוי שמקבלים מסים המותאמים להכנסתו של הממוסה. הקריאה למס כזה "פרוגרסיבי" היא דרך ישנה לנטוע בתודעת השומע את הרעיון כי מס כזה צודק יותר.
וזו שאלה פתוחה: מה צודק יותר, מס שמשלמים בהתאם להכנסתו של הממוסה, או מס שמשלמים בהתאם לעלות הערך שהממוסה צורך?
כי הרעיון שיש לשלם מס בהתאם למצבו הכלכלי של הממוסה מהווה הודאה של המדינה בכך שאין היא גובה תשלום לפי ערכם של השירותים שהיא מספקת אלא בהתאם לכוחה של תיאוריה חברתית, הסוברת ששומה על אנשים בעלי רכוש לסייע לחלשים מהם – ושיש זכות לזה שמחזיק בעמדה זו לכפות על עמיתיו לציית לכך.
צורה עתיקה של מס המשולם בהתאם להכנסת הממוסה קיימת כבר ברעיון המעשר היהודי. אך המעשר, כשמו כן הוא, מתייחס לעשירית מהכנסת הנישום. במדינה כדוגמת ישראל עוברת לפעמים מידת המס את סאת מחצית ההכנסה של הנישום. אולי, במובן מסויים, לקרוא למס זה "פרוגרסיבי" היא תוצאה של ההתקדמות בחדירה של המדינה לתוך רכושו של האזרח, אם בכלל יש בכך משום קידמה חברתית.
מס הכנסה כמס פרוגרסיבי
בעולם המודרני, הרעיון של מס לפי הכנסה – שמס ההכנסה הוא הדוגמה הראשונה והמובהקת שלו – הוא רעיון חדש יחסית מבחינה תרבותית. הוא הופיע בעולם עם הופעתה של ההשקפה הסוציאליסטית הרואה מחוייבות מצד בעל היכולת הכלכלית הגבוהה לתמוך בעמיתיו הנחשלים. למעשה, משמעות הופעתם של מס ההכנסה ומקבילותיו – המכונים מסים "פרוגרסיביים" – היא חדירת החברה לתוך עניניו של היצרן הפרטי, עד כדי הפיכתם לנכס כללי, השייך למדינה.
במדינת ישראל של היום יש רבים הרואים מסים כמו מס הכנסה כדבר הטבעי ביותר בעולם. אך כאשר חוקק לראשונה בארצות הברית מס ההכנסה, קבע בית המשפט העליון ב-1894 שמס ההכנסה אינו חוקי מפני שהוא נוגד את החוקה האמריקאית (שאיננה מבוססת על סוציאליזם אלא על זכויות האדם). בכדי לעקוף פסיקה זאת, שונתה החוקה ב-1913 (תיקון מספר 16) כדי לאפשר גבייה של מס הכנסה.
עדיין עומדת בתקפה העובדה שמס ההכנסה ודומיו הם ביטוי להשקפת עולם התופסת את המדינה בכלל – ואת מדינת ישראל בפרט - כארגון שבו שומה על ה"חזקים" לסייע ל"חלשים". אחרי למעלה מחמישים שנה של פעילות ממשלתית חינוכית בנושא, התפישה הזו הפכה לנכס צאן ברזל בציבור ודרכו עברה לכלל אנשי ההנהגה, ובתוך זה גם לכאלה שהתנועות שהם מנהלים אינן מוצהרות כתנועות סוציאליסטיות דווקא.