בהיעדר חוקה

 

בהיעדר חוקה

בעית המשיכה לעריצות

בהיעדרה של חוקה אין לספינת המדיניות הישראלית כל עוגן שבאמצעותו תוכל לבלום את היסחפותה בזרם המושך אותה הרחק מעבר לחופש אל סלעיה של דיקטטורה המאיימים לרסק אותה. סכנה זו גדולה במיוחד בשל משיכה הקיימת בציבור לגישה דיקטטורית, שחלק ממנה נובע משחיתותם המוסרית של בני האדם המבקשים לצוות על חייהם של אחרים – וחלק אחר שלה מבני אדם שמבקשים שאחרים יצוו עליהם. ואף כי נכון הדבר שיש דברים רבים שבהם זקוק כל אדם להדרכה מצד "מבינים" אין רובו של הציבור מודע לסכנתה הנשקפת מצד משיכה מסוג זה לעצמאותם.

משיכתה של החברה הישראל לגישה דיקטטורית – להכתבת החיים לאחרים - היא כנראה ענין של הרגל רע; קיימת בתרבות הישראלית נטיה מופרזת לחדור לפרטיותו של האזרח, הנובעת מתפיסתו של הישראלי את השלטון כבעל זכות לנהל את חייהם הפרטיים של נתיניו. כתוצאה מנטיה זו, שהונחלה לישראלי מאז קום המדינה, "מומרצים" מנהלי הציבור לחוקק חוקים המגבילים את האזרח, חודרים לפרטיותם ושולטים בהם. נטיה זו, שרדיפת בצע ורצון שליטה חולקים בה, עומדת ביסוד התערבות גדלה והולכת בחיי האזרח היחיד.

ללא הגבלה ברורה על סמכויות השלטון באמצעות חוקה, לוקחים לעצמן הרשויות השונות – החל מועדות הכנסת וכלה ברשויות המוניציפליות - את הסמכות להטיל, כחובה חוקית על האזרחים, לבצע שורה ארוכה של חוקים, הליכים והנחיות המומצאים אך ורק על ידי דמיונם הפורה של פקידים, ללא שום סימוכין בתקדים חוקי או בייעוץ מקצועי. זה באה לידי ביטוי בכך שגם ועדות משנה שחשיבותן לבטחון המדינה אינה גורלית, מוצאות לנכון להציע למחוקק חוקים ועונשים בתחומים רבים כמו העיסוק הנאות בדגל:

כל מי שיתלה דגל בצורה לא מושלמת עלול למצוא את עצמו בכלא

נורית פלתר ("ידיעות אחרונות" 8.3.06) גילה לציבור כי "אנשי ועדת הסמל והדגל במשרד הפנים גיבשו תקנות חדשות" ולאורן "מי שלא ינהג כבוד בדגל – דינו מאסר!"

אנשי הועדה הלא-מוגבלים גילו יצירתיות מעוררת אימה בשלל הנחיות שהנה רק חלק קטן מהן, כפי שפורסם בכתבתה של פלתר:

"...במקרים מיוחדים... מותר להניף את הדגל לאחר שקיעת החמה, אבל חובה להאיר אותו בתאורה מתאימה"

"כל מי שנוכח בעת הנפת הדגל חייב לעמוד בדומייה ולהפגין כבוד כלפי המעמד."

"חובה להניף את דגל המדינה לימין הדגלים האחרים"

"יש להציב תורן של דגל המותקן לקישוט על קיר של בית או מרפסת בזווית של 45 מעלות בדיוק."

"אסור לזרוק לזבל דגל שאינו ראוי לשימוש. יש לגנוז אותו בצורה נאותה."

לאור ההנחיות המדוקדקות, המלוות באיום של משפט ומאסר, ניתן להניח שבעתיד הקרוב תהיה ירידה משמעותית בתליית דגלים על ידי אזרחים ביום העצמאות המתקרב. נראה גם כי יש סכנה שתרד המשיכה גם ממשרות כמו ניהול לשכות ממלכתיות, אם קוראים את ההנחיות שמטילה ועדת הדגלים על מנהליהן של לשכות אלה:

"בלשכות נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ונשיא ביהמ"ש העליון יהיה גודל הדגל 140 ס"מ על 165 ס"מ. הוא יונף על מוט מעץ באורך 220 ס"מ ובקוטר 3 ס"מ, המונח בזווית של 30 מעלות."

בדומה לכך הולכת ומתנפחת המאסה של ההנחיות המוטלות על הציבור ללא שום הגבלה. יותר ויותר נראה כי גופים שונים לוקחים לעצמם את הזכויות והסמכויות ממש "מן החלל" הפרוץ של היחסים בין האזרח לרשות ומנחיתים על האזרח חובות מחובות שונים, כשהם מניחים ש"יהיה בסדר". במונחים מעשיים מדובר במצב מפלצתי, שבו מניחים מנהלי הרשויות, אשר לא רק חיים על חשבון האזרח אלא אף מפעילים כנגדו מערכות אכיפה, שיפוט מקומי וקנסות, שהוצאותיהן מממומנות מכיסו. כך יוצא שהאזרח כורה, למעשה, לעצמו, בסיוע והשראת המערכות המשרתות אותו, בור עצום של הוצאות שכל ההצדקה להן היא החלטתם השרירותית של פקידים לקבוע אותן במסגרת שירותם אותו-כביכול.

נתונים נוספים