חינוך לא חינוכי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1027
חינוך לא חינוכי
אם היה משרד החינוך, המבוסס על הכפיה הריכוזית והמשרת אותה, מחנך את התלמידים שנמצאים במוסדות החינוך שלו, הוא היה מנסר את הענף שעליו הוא יושב. משרד זה לא יציע את מה שלא יעלה על דעת מחנכיו המחונכים, שהוא לפתוח את עולם החינוך הישראלי לחופש. היותה של מערכת חופשית גם מוסרית אינו עולה כלל על דעתו של המורה הממלכתי.
במדינת ישראל המחנך הוא משרת השיטה, שתפקידו לשרת את הגישה הסוציאליסטית השלטת. זו מכוונת את התלמיד לחיות במקום שבו יהווה אחד מהשניים: אדון או משרת. תלות הדדית זו של בני אדם זה בזה, שהיא הכרח לחברה שבה השולט תלוי בקרבן שעל משאביו הוא חי, מייצרת את חומר הלימוד המצדיק אותה. על דרך המשל ניתן להבין כי אם יחופקד חינוכו של פיכח בידיו של עיוור הוא ילמד למשש את דרכו באמצעות מקל וכלב, על יסוד ההנחה שהדבר יביא תועלת לכל.
באותה רוח, מחנכים את הילד להתאים את עצמו למצב שבו, בעתיד, הוא יהיה אחד משני האפשרויות של העולם הסוציאליסטי: פרולטר או קפיטליסט, ובמקרה הראשון הוא יזדקק לסיוע מתמיד מ"בעלי היכולת". דוגמה מן התקופה האחרונה למידה בה מהווה ישראל ארגון המבוסס מזה זמן רב על אידיאולוגיה זו, היא הצעה שהועלתה לאחרונה בכנסת לגבי תשלומי ההורים למערכת החינוך. בתקשורת הופיעה הידיעה הבאה:
מהפכה בבית-הספר: עשירים ישלמו יותר, עניים ישלמו פחות
שרת החינוך תומכת ברעיון להגדיל את תשלומי ההורים לתלמידים עשירים כדי שיממנו תלמידים עניים
תמר טרבלסי חדד, כתכת "ידיעות אחרונות" 21.6.06 כותבת, בין היתר:
בכנסת מקדמים בימים אלה מהפכה בתשלומי הורים לבתי ספר.
את המהלך מוביל יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי, המבקש להקל את הנטל על השכבות החלשות. שרת החינוך פרופ' יולי תמיר תומכת בהצעה...
...בעקבות ההצעה הוחלט ...לבחון מחדש את כל מערך גביית תשלומי ההורים, תוך בדיקת האפשרות לבצע הבחנה בין הורים מבוססים להורים משכבות נמוכות.
"יש ילדים שיוצאים פעם אחת בחיים לטיול לאילת... ולעומתם יש ילדים היוצאים לאילת כל חודש עם הוריהם", מסביר יצחקי את הרעיון ...חייבת להיות הבחנה תקציבית בין מי שאין לו למי שיש לו, וצריך לגבות יותר ממי שיש לו".
"בדקתי את האפשרות שהורים שיש להם יממנו הורים שאין להם, כיוון שאני מעוניינת בכך כאמצעי להקל על החלשים", אומרת גם השרה תמיר. "כרגע התכנית לא יוצאת אל הפועל מסיבות טכניות, משום שגביית תשלומי ההורים היא בית-ספרית, ואנחנו לא יכולים לבקש מבית ספר מבוסס להעביר אחוז מסויים מהכסף שהוא גובה לבית ספר אחר.
כפי שניתן להבין, שותפים כל המעורבים – כולל הכותבת - בהסכמה על העקרון שהתביעה מן ה"חזקים" לממן את ה"חלשים" היא לגיטימית. שרת החינוך החדשה, יולי תמיר, גם פורשת את משנתה הרעיונית לפי העתון, לאורה היא מסבירה איך היא תופשת את המושג "פרוגרסיביות":
"אני מאמינה בפרוגרסיביות – מי שחזק צריך לשלם את מלוא הסכום, ומי שחלש ישלם רק חלק", אמרה. מכן ניתן להבין ש"פרוגרסיביות", לדעת השרה, אין משמעה דווקא הגברת הלקיחה מ"החזק" כדי לתת ל"חלש" באופן ישיר, אלא נתינת הנחה בתשלום לבעלי יכולת נמוכה. אך בסופו של דבר משמעות הענין היא שה"חזק" הוא שייאלץ לשלם את מחיר ההנחה.
זהו הא-ב של הסוציאליזם הריכוזי, אך למעשה זהו אותו רעיון שעליו מתבסס חוק חינוך חובה, שהוא היסוד לכל החינוך בישראל, מלכתחילה. המימון של מערכת החינוך הישראלי ממילא נעשה על ידי המדינה – וזו ממומנת ממילא על ידי חוקים המתאימים להכנסה האישית (בעיקר מס ההכנסה). אז מה קורה פה? האם שוכחים את העקרון הזה, המובנה כמעט מאז קום המדינה, בשיטה המדינית של ישראל, ומחילים אותו מחדש, כתוספת?
אולי זה מכיוון שה"פרוגרסיביות" של מימון הממשלה את מערכת החינוך נבלמה על ידי העובדה שהתרחש תהליך שייקר מאד את החוק שהיה אמור להיות "חינם"; שחינוך החובה כבר מזמן אינו חינם, כי יש תשלומים רבים שנגבים מן ההורים בבית הספר (טיולים, מסיבות ועוד תירוצים) – וכמו כל תשלום, בסופו של דבר, אלה שיכולים יותר – יכולים לשלם יותר ואף נתבעים לעשות זאת. אם זהו המצב, אז ה"פרוגרסיביות" החדשה אינה אלא נסיון להשיב את הסדר הנכון (מנקודת המבט הסוציאליסטית) על כנו. כלומר: הבה נחזיר את הדברים למצב שבו בעלי ההכנסה הגדולה יותר משלמים יותר, ובכל מקרה, אין ילדי העניים משלמים יותר מילדי העשירים – או כמוהם.
בצורה שיכולה להפתיע קוראים רבים, הופיעו מתנגדים להצעה דווקא ממקום אחר:
...ההורים והמועצה לשלום הילד מתנגדים להצעה. "אני לא רוצה ששום הורה יסתובב בבית ספר בתחושה שנדיבות ליבו של הורה אחר מימנה את ילדיו", אומר מנכ"ל המועצה לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן. "אסור שבבית הספר יסתובבו הורים ששוים יותר או פחות. חינוך חינם עדיין לא בוטל בישראל, ואני לא רוצה בכלל סיטואציה שבה הורים יצטרכו להציג כרטיס מסכן רשמי כדי לקבל חינוך חינם. מערכת החינוך צריכה להיות משוחררת ממבחני הכנסה."
ונשאלת, בהקשר זה, השאלה: האם מר קדמן לא חרג מתחום העיסוק של המועצה שבראשה הוא עומד? מה הקשר בין שלום הילד לתחושות הנדיבות (המוצדקות או הלא מוצדקות) של העשיר שממונו הוצא לכדי לסייע לחלש ממנו?
ואין, בהקשר זה, אפשרות להתעלם מן העובדה שעליה הצביע מר קדמן, שההצעה לחייב את בעלי היכולת לממן את מיעוטי היכולת תדרוש מבחני הכנסה כדי לקבוע מי יהיה הנהנה מההצעה. הערה זו ממחישה את חוסר המחשבה של המציעים הצעה "רובין הודית" לגבי הביורוקרטיה שמתחייבת מכל נסיון להפוך רעיון כזה למעשי.
לצורך הכתבה רואיינה גם יו"ר ועד ההורים המרכזי כדי לשמוע את דעתה:
"הפכנו להיות מדינה של תרומות, כיוון שהמדינה מתחמקת מאחריותה לנזקקים..." אומרת גם יו"ר ועד ההורים המרכזי אתי בנימין.
כך בכתבה. קשה להבין אם בדבריה התכוונה גב' בנימין להצעה החדשה לרפורמה או לסדר הדברים שבו נהגה המדינה לפעול עד היום. אך כך או כך, לפי הכתבה היא לא ערערה על הצדק המובנה בהצעה.
ללא אופוזיציה
ויש ענין ציבורי בעובדה שאיש מהמרואיינים אינו מערער על ההגיון הפנימי של ההצעה. לכל נראה הגיוני לחייב את "החזקים" לסייע ל"חלשים" ולמעשה, לפי הכתבה, אין שום אופוזיציה להצעה לקחת יותר מהעשירים כדי לממן את העניים. יש יסוד להניח שבכל פעם ובכל הקשר שבו יועלה הרעיון הזה, הוא ייתפס כחיובי – ובעיקר כ"פרוגרסיבי".
בהתחשב בעובדה שההצעה מתייחסת למימון מערכת החינוך יש בה משום ערך חינוכי מובנה; היא מעידה על הלך הרוח הרעיוני השורר במערכת לגבי הצדק. יש בגישה זו גם משום תצוגה של הערכים שמיועדים, על פי הנהגים החדשים של משרד החינוך, לדורות העתיד.
אפילו אם הכתבה הקפידה לערב אך ורק את המסכימים עם הרעיון, אין ספק שהימצאותו בה של קונצנזוס "מקיר אל קיר" לגבי הרעיון הסוציאליסטי אומר דרשני לגבי המצב הרעיוני של החברה בישראל. נובע ממנו שהצדק החדש פירושו, למעשה, ש"צדק חברתי" הוא "צדק חלוקתי", שני מושגים שהפכו לאחרונה למבטאי הגישה הישנה בלבוש חדש.