חשבונאות קטנונית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 905
חשבונאות קטנונית
כאזרח המדינה אתה מוצא את עצמך כמעט מיום לידתך מושלך לזירה שבה אתה אמור להילחם בחיות הטרף של הפקידות. חיות אלה אולפו לקרוע מחייך נתחים נתחים של משאבים אשר אינם מתבטאים רק בממון.
בצורות שונות, מדובר, בסופו של דבר, בזמן חיים יקר, שאין להשיבו. כמעט בכל הליך פקידותי "שוכחים" הפקידים למסור לך פרטים קטנים כאלה או אחרים, אשר גורמים לך להפסיד שעות וימים נוספים מחייך בסבך המכתב הנוסף, הפקיד הנוסף, המסדרון הנוסף.
מחוץ לכסף, שאינו הנושא שלנו, אז אתה מוציא עוד קצת דלק, עוד נייר, עוד חשמל, טלפון וכיו"ב, שאובדים בתהליך, ואתה אומר: "אוף!".
האזרח הקטן, הלא מקצועי, שאיננו מבין מה קורה והוא טוב-לב מכדי להאשים פקיד במזימה, מתרעם, מתרתח – וכשמסתיים התהליך, כשהוא משיג את מטרתו, הוא שוכח ומניח את הדבר מאחוריו; הרי החיים קצרים מכדי להתרגז על "קטנות", הוא אומר לעצמו.
הוא נוטש את המחשבה כי הוא איננו איש של "חשבונות קטנוניים" וגם אין לו זמן. למעשה, למי יש?
מה שהוא אינו יודע – ואינו טורח לחשוב עליו – הוא הרווח העצום שיש לפקיד (בממשלה או בבנק) מכך שהליכים מסויימים מתארכים כך למשך תקופות ארוכות, עד כדי כך שתהליכי הפקידות יכולים לארוך גם שנים...
שנים? כן, כי מבחינה מתימטית זהו החשבון המצטבר של הדקות, הימים והשבועות, המוצאים מחייהם של עשרות ומאות אלפי אזרחים על ידי המוני פקידים.
חשבון זה, הלוקח מכיסו של מישהו עוד מליוני שקלים על הנייר, הדלק והחשמל, מתמקד בסופו של דבר בכיס אחד: זה של האזרח היצרן. הוא, היצרן, הוא טרפו של פקיד הממשלה, כי במשך כל תהליכי הפקידות שזה האחרון מעביר אותו, הוא זה המשלם את משכורתו של הפקיד.
הוא, היצרן, מייצג מהות אחת, חרוצה ועייפה, הכושלת במאמץ לסתום את פי החיה הרעבה שלעולם איננה מפסיקה מלינוק את לשדו – והפקיד הוא החיה הרעבה.
בכל מהלך, בכל פעולה, בכל נשימה, חבוי משאב – וחלק גדול ממנו נופל לידי גובה העל, הגמד הקטן והרעבתן של השיטה. מכל מה שיש לך, הוא לוקח חצי, שני שליש או יותר. הוא משאיר לך בדיוק את מה שאתה זקוק לו כדי להמשיך ללכת בתלם ולעמול למענו. הוא מהווה בורג במכונה משומנת היטב שמתפקידה לא לאפשר לך לנוח יותר ממה שאתה מוכרח, כדי שתמשיך לייצר עבורו את קירות כלאך, את שלשלאותיך ואת הרצועה שבה הוא אוחז בחייך.
והוא, הפקיד, יודע שאסור לו להניח לך, היצרן, יותר מדי זמן לנוח, לבלות או לחשוב - כדי שלא תחשוב על כך שאתה בזירה – ואז אולי תרצה לצאת ממנה. ואם האזרח היצרני יצליח לצאת מן הזירה, מה יאכל הוא?
בכל הליך פקידותי "שוכחים" למסור לך פרטים קטנים כאלה או אחרים, אשר גורמים לך להפסיד שעות וימים נוספים מחייך בסבך נוסף של מכתב נוסף, פקיד נוסף, מסדרון נוסף.
עוד קצת דלק, עוד נייר, עוד חשמל, טלפון וכיו"ב אובדים בתהליך, ואתה אומר: "אוף!".
האזרח הקטן, הלא מקצועי, מתרעם, מתרתח – וכשמסתיים התהליך, כשהוא משיג את מטרתו, שוכח ומניח את הדבר מאחוריו; הרי החיים קצרים מכדי להתרגז על "קטנות", הוא אומר לעצמו, אפילו – ואולי דווקא בגלל – שארך התהליך שנים.
מה שהוא אינו יודע – ואינו טורח לחשוב עליו – הוא הרווח העצום שיש לפקיד (בממשלה או בבנק) מכך שהליכים מסויימים מתארכים כך למשך שנים ארוכות...
שנים? כן, כי מבחינה מתימטית זהו החשבון המצטבר של הדקות, הימים והשבועות של עשרות ומאות אלפי אזרחים.
חשבון זה, הלוקח מכיסו של מישהו עוד מליוני שקלים על הנייר, הדלק והחשמל, מתמקד ומתנקז בסופו של דבר לכיס אחד: זה של האזרח היצרן.
הוא, היצרן, מייצג מהות אחת, חרוצה ועייפה, הכושלת במאמץ לסתום את פי החיה הרעבה שלעולם איננה מפסיקה מלינוק את לשדו – והפקיד הוא החיה הרעבה.
בכל מהלך, בכל פעולה, בכל נשימה, חבוי משאב – וחלק גדול ממנו נופל לידי גובה העל, הגמד הענקי והרעבתן של השיטה. מכל מה שיש לך, הוא לוקח חצי, שני שליש או יותר. הוא משאיר לך בדיוק את מה שאתה זקוק לו כדי להמשיך ללכת בתלם ולעמול למענו - והשנים שהוא גוזל מחייך הם, עבורו, שנים של הוצאות יוקרה שבהן נח הוא על זרי הדפנה של השירות שהוא מספק לאזרח.