ישראל 2001 וחופש הדיבור
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 785
ישראל 2001 וחופש הדיבור
אין מה להגיד - מה שיפה במדינת ישראל הוא שיש בה חופש דיבור. ממש.
וזה מה שיפה בדמוקרטיה: לא משנה מה קורה, אתה יכול לבקר את הממשל ממש בצורה חפשית וכולם מקבלים את זה ממש בעין יפה: מסכימים או לא מסכימים – אתה יכול לדבר חפשי!
יש הרבה בעיות במדינתנו, הנאבקת עם האויבים הרבים שמסביבה, אבל את רוח החופש של הישראלי אין לדכא, כי במדינת ישראל מותר להגיד ממש כל מה שרוצים.
ממש הכל.
חוץ מכמה דברים. דברים קטנים. שום דבר. ממש כלום, כי יש כמה דברים שכדאי לא לומר, כי כל מיני אנשים שעדיף לא לומר מיהם עלולים לעשות לך כל מיני דברים לא נעימים שעדיף לא לומר מהם.
אבל מחוץ לדברים האלה מותר להגיד כל מה שרוצים, כי, כאמור, יש חופש דיבור.
בכל זאת, כמה חבל שחופש הדיבור אינו מאפשר לי לומר כמה דברים שמאד הייתי רוצה לומר, כי אני פוחד ממה שעלולים לעשות לי – ולמשפחתי - ולחברי - ולאלה הקרובים אלינו - וכבר היו דברים מעולם.
אבל זה בכל זאת משמח ומעודד לחשוב שאנחנו חפשיים, לדעת שאיננו כמו המשטרים החשוכים ההם שבהם אין האדם יכול לומר מה שיושב לו על הלב. זה טוב לדעת שכאן, במדינת ישראל החפשית והמתקדמת, אפשר לבקר את השלטון, את השיטה ולומר הכל - ממש כל מה שעולה בדעתך (אם, כאמור, אתה רק נזהר לא לומר מה שאסור לומר.)
אבל אם אתה ממש מקפיד לא לומר דברים מסויימים ואם אתה ממש יודע מה לומר, למי ומתי – וממש מה לא לומר, למי ומתי, אז אתה ממש חפשי לומר ממש כל מה שאתה רוצה. ממש.
כי יש פה חופש דיבור והבעת דעה ושמחה רבה וחומוס וקבב. אז מה אתה עוד רוצה? קולה? קח בקבוק ושתוק. פה זה לא אמריקה. תן לנו רק עוד חמישים שנה ותראה שלא תשמע אף אחד מתלונן יותר.
ישראל 2001: ממש חופש דיבור
אין מה להגיד - מה שיפה במדינת ישראל הוא שיש בה חופש דיבור. ממש.
וזה מה שיפה בדמוקרטיה: לא משנה מה קורה, אתה יכול לבקר את הממשל ממש בצורה חפשית וכולם מקבלים את זה ממש בעין יפה: מסכימים או לא מסכימים – אתה יכול לדבר חפשי!
יש הרבה בעיות במדינתנו, הנאבקת עם האויבים הרבים שמסביבה, אבל את רוח החופש של הישראלי אין לדכא, כי במדינת ישראל מותר להגיד ממש כל מה שרוצים.
ממש הכל.
חוץ מכמה דברים. דברים קטנים. שום דבר. ממש כלום, כי יש כמה דברים שכדאי לא לומר, כי כל מיני אנשים שעדיף לא לומר מיהם עלולים לעשות לך כל מיני דברים לא נעימים שעדיף לא לומר מהם.
אבל מחוץ לדברים האלה מותר להגיד כל מה שרוצים, כי, כאמור, יש חופש דיבור.
בכל זאת, כמה חבל שחופש הדיבור אינו מאפשר לי לומר כמה דברים שמאד הייתי רוצה לומר, כי אני פוחד ממה שעלולים לעשות לי – ולמשפחתי - ולחברי - ולאלה הקרובים אלינו - וכבר היו דברים מעולם.
אבל זה בכל זאת משמח ומעודד לחשוב שאנחנו חפשיים, לדעת שאיננו כמו המשטרים החשוכים ההם שבהם אין האדם יכול לומר מה שיושב לו על הלב. זה טוב לדעת שכאן, במדינת ישראל החפשית והמתקדמת, אפשר לבקר את השלטון, את השיטה ולומר הכל - ממש כל מה שעולה בדעתך (אם, כאמור, אתה רק נזהר לא לומר מה שאסור לומר.)
אבל אם אתה ממש מקפיד לא לומר דברים מסויימים ואם אתה ממש יודע מה לומר, למי ומתי – וממש מה לא לומר, למי ומתי, אז אתה ממש חפשי לומר ממש כל מה שאתה רוצה. ממש.
כי יש פה חופש דיבור והבעת דעה ושמחה רבה וחומוס וקבב. אז מה אתה עוד רוצה? קולה? קח בקבוק ושתוק. פה זה לא אמריקה. תן לנו רק עוד חמישים שנה ותראה שלא תשמע אף אחד מתלונן יותר.