כשהכפייה כפייתית

 

כשהכפייה כפייתית

 

אחוז מסויים באוכלוסיית המדינה לוקה בתסמונת שמקורה בחינוך קלוקל: כפייתיות. מסימניה של תסמונת זו התשוקה להנחיל לציבור ערכים באמצעות כפיה, כאשר הלוקים בתסמונת כל כך אינם מודעים למשמעותה נוגדת החירות של הכפיה, שהם מסוגלים ליזום גם את כפייתה של החירות מבלי לשים לב לסתירה המפורשת.

אף באחד המקרים הנדירים, שהתרחשו לאחרונה, שבהם חזר בו משרד ממשלתי מחקיקה, לא התאפקו המתחרטים והציעו חקיקה מיותרת אלטרנטיבית:

 

כשטעות חוזרת

משרד הפנים ירד מהדגל

מאת נורית פלתר ידיעות אחרונות 7.5.06

משרד הפנים הבין שהגזים ושינה את התקנות: תליית דגל המדינה שלא בהתאם לחוק תעלה בקנס ולא בשנת מאסר

כפי שניתן היה להבין מכתבתה של נורית פלתר, "בעקבות מחאה בציבור משנה משרד הפנים את התקנות" לגבי נוהל עיסוק עם דגלי המדינה:

"פניות של אזרחים גרמו למחשבה שניה..." נאמר בכתבה, שבה צויין כי "בעקבות מקרים של שריפת דגלים ביום העצמאות בריכוזי אוכלוסיה חרדית הוחלט כי פגיעה בדגל המדינה והשחתתו יעלו בשנת מאסר."

לצד חשיבה משונה זו – על רקע העובדה כי במגזר הערבי רבות יותר הן ההזדמנויות שבהן יישרפו דגלי הלאום – פורסמו בציבור גם תקנות אחרות, חדשות, לגבי העיסוק בדגלים.

בין התקנות החדשות: כל מי שנוכח בעת הנפת הדגל חייב לעמוד בדומיה. חובה להניף את דגל המדינה לימין הדגלים האחרים. אסור לזרוק לזבל דגל שאינו ראוי עוד לשימוש. הוא ייגנז בצורה נאותה.

נראה שהסעיף האחרון קיבל את השראתו מן המגזר הדתי, שבו גונזים ספרי קודש.

בהקשר זה, נראה כי חלק מהמגזר הדתי הושפע אף הוא, במשך שנות קיום המדינה, מתסמונת הכפייתיות. דבר זה ניתן ללמוד מיצר החקיקה הכופה, אשר חלק מנציגי המגזר הדתי יוזם בכנסת.

נתונים נוספים